איתי ישב בשיעור חשבון ובהה בלוח, המספרים התבלבלו מול עיניו והוא הרגיש שהוא לא יודע כלום. ישי חברו הטוב שישב לידו סיים את דף התרגילים והגיש אותו למורה שירה. איתי הסתכל מהצד והיה עצוב מאוד.
לאחר הלימודים איתי חזר הביתה, זרק את התיק בכעס ורץ לחדר. אימו הלכה אחריו בדאגה ושאלה אותו: “איתיוש, מה קרה חמוד שלי?” איתי לא ענה, אמו ניסתה לשכנע אותו לדבר אך איתי שתק. שקט שרר בחדר. לפתע נשמעה דפיקה בדלת הבית, אמו של איתי ניגשה לפתוח, ישי עמד בכניסה, והיא שאלה אותו: “קרה משהו בבית הספר? איתי במיטה ולא מסכים לדבר”.
“ראיתי שאיתי התקשה בשיעור חשבון”, ענה ישי, “הוא לא הצליח לפתור את התרגילים ולא הגיש את הפתרון למורה”.
התשובה של ישי לא הפתיעה אותה, כי איתי התקשה בכל השיעורים, לא רק בחשבון. רק בספורט הוא הצטיין.
ישי אמר: “יכול להיות שאני אצליח להרגיע אותו. אולי נלך למגרש, זה תמיד כיף לו”. ישי צדק. איתי הסכים לרדת למגרש. הם שיחקו שעות, עד שכבר החשיך.
לפתע שמע איתי את אימו קוראת מהחלון : “איתיוש, תחזור הביתה! כבר מאוחר!”
איתי עלה הביתה כשהוא במצב רוח טוב. כשנכנס, אבא היה בבית. הוא ואמא ישבו ליד השולחן ודיברו.
“איתי חמודי, מה שלומך?” שאל אבא. “שמעתי בדרך הביתה שיעור תורה וחשבתי עליך. הרב דיבר על פרשת ‘האזינו’ והזכיר שיש מצווה ללמוד אותה בעל פה. ישר עלה לי רעיון לראש- שאולי תרצה ללמוד את הפרשה בעל פה? יש לך זיכרון כל כך טוב, אתה בטוח יכול להצליח בזה”.
איתי היסס, כי בשיעורים בבית הספר הוא לא תמיד הצליח. הוא לא רצה להיכשל עוד פעם. אבא ראה שאיתי חושש והציע לו פרס אם יצליח במשימה את האופניים שהוא כל כך רוצה. איתי חשב וחשב, ולבסוף אמר בסדר.
“מצוין, איתיוש!” שמח אבא. “אתה יכול להתחיל להתאמן ממחר!”
למחרת בצהרים חזר איתי מבית הספר במצב רוח טוב, לקח חומש דברים מהמדף והתחיל ללמוד. וכך הוא המשיך יום אחר יום אחר יום, במשך כל החורף, מחנוכה עד פורים. כבר ביום הראשון הוא זכר בעל פה את שני הפסוקים הראשונים: “האזינו השמיים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי. יערוף כמטר לקחי, תיזל כטל אמרתי. כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב…”
הוא סיים ללמוד עד סוף “ראשון” ואז פתאום התייאש. זה היה נראה לו הכי קשה בעולם להמשיך עד סוף “שישי”.
“אבא, אני לא רוצה להמשיך ללמוד, זה קשה לי מדי” הוא אמר לאבא כשחזר הביתה מהעבודה.
“אבל אתה ממש מצליח, הצלחת עד סוף ראשון, בטוח תצליח עד הסוף. יודע מה, אני אתן לך פרס אמצע – את הכדורסל הכחול שהתלהבת ממנו. מה אתה אומר?”
איתי הסכים, הפרס עודד אותו להמשיך. הוא התמיד ולמד בעל פה כל יום. לפעמים אבא ואמא עזרו לו ועודדו אותו לא לוותר.
יומיים לפני פורים הוא ידע בעל פה את כל שירת האזינו!
במסיבת פורים הכיתתית סיפר איתי למורה שירה את כל הסיפור, שירה התפעלה ואמרה: “כל הכבוד איתי! האם תרצה ללמד את הכיתה את שירת האזינו? איתי הסכים וכולם התחילו ללמוד בעל פה בעקבותיו. בסוף השנה איתי קיבל תעודת הצטיינות בתורה וחזר הביתה שמח ומאושר, סוף סוף הוא הצליח!
