שלום קוראים לי נח.
אתם לא תאמינו מה קרה לי אתמול קמתי בבוקר, רציתי לראות חדשות וכשלחצתי על ערוץ 12 שודרה התחזית, פתאום שמעתי משהו מוזר החזאי אמר בדיוק את הדברים האלו : “בוקר טוב בטח רובכם לא תאמינו אבל שידרו לי באוזניה שצפוי מבול מטורף יותר מצונמי בעוד שנה בדיוק אנו ממליצים להתכונן היטב כל הפרטים לעומק באתר החדשות” מיד כיביתי את הטלוויזיה ורצתי למטען הייתי חייב לקחת את הטלפון נכנסתי לאתר ראיתי את כל הפרטים, התקשרתי לאשתי ואמרתי לה שמזל שאני בשנת שבתון ושאני אבנה לנו את כבר תיבה משוכללת אשתי אישרה וניגשתי לעבודה עבדתי קשה ימים שבועות חודשים עד שסוף סוף סיימתי.
היה לי מזל, נשארו עוד בדיוק שלושה ימים למבול. התחלנו להיכנס ברכב “מים 2000” שלי היו בדיוק שלוש קומות בקומה למטה, מזנון וחדרי שנה בקומה השנייה. היינו אנחנו, זוגות החברים שלנו וכל הילדים ובקומה האחרונה השירותים היינו מסכנים בלילה אם למישהו היה שירותים הוא היה צריך לעלות ברגל שלוש קומות (כי לא הייתה מעלית!) אבל זה עדיף מלהיסחף במבול. עבר זמן ועוד זמן וכבר עבר חודש מהמבול, האמת שלא היה כל כך קר, חבל שלא היה חלונות היה רק חלון אחד קטן ושחור אבל פחדנו שיכנס גשם. אמרתי לעצמי אני חייב לראות מה קורה בחוץ אז הפעלתי את המנועים המשוכללים והכחולים של הרכב. הם הסיעו אותנו בטיל ובעזרת מערכות הניווט הגענו במהירות למקום תצפית. לא הייתה לי ברירה, רצתי לחדר ושמתי את כל המעילים והסוודרים שראיתי כשחזרתי לחלון השחור לקחתי את משקפת הזהב המחודשת שהייתה תלויה ליד החלון ואז הגיעה הרגע.
התחלתי לפתוח את החלון לאט לאט אבל פחדתי נורא ומיד סגרתי אותו בחזרה החלטתי לשלוח את אחד הרובוטים שלי, לקחתי רובוט ששמו “חבובי 508”. חבובי יצא לדרך וחזר כעבור שעה ובפיו המשפט הזה: “אדוני לא הבנתי את בקשתך בחוץ אוויר נעים או מצנן כולם יכולים לחזור אל היבשה” מיד רצתי אל הרמקול וקראתי כולם משוחררים חצי שעה ואנחנו ביבשה שמעתי מלא קריאות הידד ורצתי בחזרה להפעיל את המנועים הכחולים. כשהגענו כולם ירדו מהר מאד והתנגשו אחד בשני בבומים מטורפים אבל לאף אחד לא היה אכפת כולם כבר רצו לראות את היבשה.
שוב אני ירדתי אחרון כשיצאתי הסתכלתי על השמיים ואז על האדמה וחשבתי לעצמי זה בכלל לא נראה שהיה מבול. טוב, לא נורא היה לי חומר למחשבה. בלילה כשהגעתי הביתה ישבתי לשולחן שתיתי כוס קפה, אכלתי חביתה טובה וישר הלכתי לישון ובאמת באותו הלילה רק חשבתי אל איך כל הבתים לא התפרקו מהמבול. כשקמתי בבוקר עשיתי מה שאני תמיד הייתי עושה לפני שנת השבתון: מתלבש, שותה קפה, שם פרי בתיק, מתיישב על הספה, לוחץ על חדשות ורואה את התחזית. היה שם את אותו השדרן שהודיע על המבול רק שהפעם הוא ישב ובכה הוא אמר בקול עצוב: “אני מצטער שאני עשיתי לכם את החדש הכי גרוע בחיים, בסוף לא היה מבול אני חושב ששמתם לב סליחה” לא האמנתי! לקחתי את הטלפון במהירות והשגתי את הטלפון של אותו החזאי מיד התקשרתי אליו ואמרתי לו אתה טועה זו הייתה חוויה מגבשת מאוד ואתה לא אשם, אתה בעצמך אמרת ששידרו לך באוזניה. שמעתי צליל מייבב של תודה מעבר לקו ונותקה השיחה.
מאז אני והחזאי (יעקב) החברים הכי טובים.
