סבתא שאולה הייתה אמיצה מאוד והיא עברה בשלום את מלחמת העולם השנייה. היא נולדה בדיוק כשהמלחמה פרצה. להוריה קראו יעקב ושמחה ושם משפחתם היה ון-דר-הם. הייתה לה אחות גדולה שקראו לה חיה’לה. כשהייתה שאולה בת שנתיים, הנאצים פלשו להולנד. במשך שנתיים הצליחה המשפחה להתחמק מהנאצים עד שהרגישו שאי אפשר יותר. הם פנו למחתרת ההולנדית וקיבלו מהם הוראות להמשך.
יום אחד, כשהייתה בת ארבע, הן הלכו עם אביהן לתחנת הרכבת. באמצע הדרך אביהן “החליף יד” עם איש זר מהמחתרת ההולנדית שהמשיך ללכת איתן עד התחנה. אביהן לא אמר להן אפילו שלום כדי שלא יחשדו בהן. כשהגיעו לרכבת האיש אמר להן: “אני לא אשב לידכן, אתן תשבו במקום אחר”. במהלך הנסיעה גנבו להן את המזוודה והן הגיעו ליעדן בלי כלום.
הן הגיעו למקום שנקרא כפר טריבק, לביתם של זוג הולנדים חסידי אומות עולם, נלי ואנטון הלמר. לנלי ואנטון לא היו ילדים והרופאים אמרו להם שנלי לא תוכל ללדת, לכן הם ביקשו מהמחתרת שיביאו להם תינוק לאימוץ. נלי פתחה את הדלת וראתה שתי ילדות גדולות ולא תינוק, אך בכל זאת הכניסה אותן הביתה ואימצה אותן. בארוחת הערב נלי הגישה להן חזיר. חיה’לה שאלה: “את יודעת שאסור ליהודים לאכול חזיר?”. נלי ענתה שבביתה אוכלים מה שיש. לא הייתה להן ברירה, והן אכלו את מה שנלי הגישה להן כדי לשרוד.
במשך שנתיים הן היו אצלה. פעמיים הנאצים הגיעו לחפש אותן, אך נלי ואנטון לקחו אותן באופניים למנזר, שם מצאו להן חדר קטן מתחת לאדמה. אחרי שנתיים, נתן דסברג לקח אותן לבית יתומים שהקים עם אשתו אלישבע. הם היו להן כהורים מאמצים עד יום פטירתם. לצערנו, הוריהן הביולוגיים של שאולה וחיה’לה נרצחו במלחמה.
בהמשך הן עלו לישראל, הגיעו למוסד “עלייה” ושם למדו עברית. בגיל 16 עברה שאולה לקיבוץ שלוחות, ושם פגשה את אבי, שהיה בנח”ל בקיבוץ טירת צבי הסמוך. הם היו חברים במשך שנתיים והתחתנו כששאולה הייתה בת 18 ואבי בן 22. נולדו להם ארבעה ילדים: איל, רונית, תמר ויוחאי. כשיוחאי הקטן היה בן 4, הם לקחו לאומנה את דפי, ילדה שהייתה זקוקה לבית חם, ומאז היא הייתה להם כבת. כך שאולה החזירה לה’ על החסד שנעשה איתה כשהייתה ילדה.
לשאולה ואבי נולדו נכדים, נינים וחימשיות (הבנות של המורה שירה ליפשיץ- מחנכת כיתה ה בבית ספרנו). סבא אבי נפטר לפני 22 שנים, וסבתא שאולה כבר בת 86 ברוך ה’, נהנית מהנכדים, מהנינים ומהחימשות המתוקות. חיה’לה נפטרה לפני 5 שנים.
כיום יש לסבתא יותר מ-120 צאצאים! זהו הניצחון שלה על הנאצים. בכל יום הולדת של אחד מהם, היא מעניקה מעטפה עם כסף. היא מתגוררת בקיבוץ משואות יצחק, וכל שנתיים כל המשפחה מתכנסת ל”שבת בן יעקב”. סבתא אומרת שהיא מעדיפה “לבזבז” את הירושה שלה בעוד כולם בחיים, כדי לראות את כולם יחד בשמחה. עד 120 בבריאות!
