בזמן שסבא שלי יאיר היה נער בן כמעט 13 הוא נהג לחזור מבית הספר ולהסתגר בחדרו. הוא היה בן יחיד , ההורים שלו נפטרו כשהיה קטן ולכן גר עם דודה ודוד שלו.
יום אחד , בזמן שהסתגר בחדרו אחרי כמה דקות דודה שלו נכנסה לחדר וראתה מכונה עצומה בצבע ירוק , צבעים מרוחים לכל עבר בחדר , ישיאיר קלט שדודה שלו נכנסה לחדר ונבהל.
בגמגום אמר לה “היי …דודה ..מה מה את עושה פה?”
דודה שלו עמדה קפואה במקום ושאלה אותו “מה זה יאיר? מה קרה לחדר שלך? מה זאת המכונה הגדולה הזאת?”
יאיר שתק כמה רגעים ואז ענה לה : “זו… זו… מכונת זמן.
מכונת זמן שבה אצליח לחזור לאותם ימים שבהם חיינו אני וההורים שלי, אני מתגעגע אליהם מאד.
דודה שלו שמעה את הטון הרגוע והשקט בקולו של יאיר וראתה את הגעגוע בעיניו.
דודה אמרה לו: “אני לא חושבת שמכונת זמן הזאת תעבוד, זה עובד רק בסרטים.”
“זה יעבוד” אמרתי בקול אני בטוח שזה יעבוד אמרתי עם דמעות חנוקות בגרון.
הדודה נשענה על הכיסא שבחדר ואמרה לו: “גם אם המכונה הזאת תעבוד אתה יודע שההורים שלך נפטרו מן העולם”
יאיר התעלם מדבריה שהיו נכונים ,אבל דעתו היתה שונה, אני אצליח.
יאיר נרדם הדודה כיסתה אותו בשמיכה ועזבה את החדר.
“בוקר טוב יאיר קום לבית הספר” אמרה הדודה.
יאיר התמתח, קם עייף ואמר לה ” בוקר טוב”
יאיר קם לשטוף פנים, להתארגן לבית הספר ולאכול ארוחת בוקר.
לאחר הארוחה ראה את דודתו מסתכלת על המכונה שבנה, שאל אותה בחיוך מלא שיניים “מה קרה דודה?”
אמרה לו הדודה: “אני חושבת שאתה יכול מתישהו לנסות את מכונת הזמן”,
יאיר קפץ מאושר והתרגשות וענה לה שעכשיו הזמן הנכון .
הדודה אמרה בעדינות שהיא התכוונה שינסה אותה אחרי בית הספר.
הוא התבאס הוא רצה לנצל את ההזדמנות שהיא מאמינה בו.
יאיר הלך לבית הספר שיתף את חברו אלי בסיפור , אלי שמח בשבילו ואיחל לו בהצלחה.
בסיום הלימודים יאיר חזר הביתה בריצה ישר לחדר שלו ,לפני שפתח את ידית הדלת דודה הציע לו לחכות כמה דקות שהדוד יגיע הביתה.
עברו מספר דקות ארוכות והדוד לא הגיע , יאיר התייאש מההמתנה רץ לחדרו דודה שלו אחריו נכנס למכונה שלו בהתרגשות לחץ על כדור המתג והמכונה לא עבדה.
יאיר נלחץ אך לא התייאש ,ניסה מספר ניסיונות והנה זה הצליח המכונה הופעל.
עשן אפור יצא מהמכונה , דודה שלו התקרבה לראות אם הוא עוד בתוך המכונה, אבל הוא … נעלם! היא קפצה מהתרגשות.
יש יש זה הצליח לו.
יאיר הפך להיות הילד קטן שהיה, פתאום רואה את הוריו ואת אמא שלו נעמי שקראה לו להתקלח הוא שמח וצעק “זה עבד!”
אימו שאלה: ” מה עבד” , לרגע יאיר שכח שרק הוא יודע על החזרה בזמן ולכן המציא לה תשובה: ” אה…. השיר של הגננת חנה”, היא ציחקקה והוא ניצל.
באותו זמן הוא חשב לעצמו איזה כיף לי שאני חי עם ההורים שלי.
אחרי שיצא מהמקלחת רענן ראה יאיר את הארוחה המפורסמת של אימו נעמי “לבן אם פטל”.
הוא קפץ לשולחן האוכל בצהלה והתחיל לזלול מהצלחת.
אחרי זה הלך לישון כמו שתמיד היה עושה עם הוריו, נעמי נישקה את יאיר נשיקת לילה טוב ואיחלה לו חלומות פז.
“בוקר טוב בוקר אור” העירה אותו אמו כאשר חום שמש נכנס לחדר מהחלון.
אמא שלו הגישה לו ארוחת בוקר עוגה ושוקו , הוא נתן לה נשיקה ואכל ליתר דיוק זלל את הארוחה, בינתיים אמא שלו הכינה לו את הבגדים לחוג התאטרון.
כך הימים נמשכו בנחת ובכיף לשמחת יאיר.
חלום שהתגשם.
לאחר כחודש…
ליאיר היו יתרונות וחסרונות בחזהרתו לעברו.
החסרונות היו שאם היה רוצה להיפגש אם חברים ההורים שלו אמרו שהוא עוד קטן .
יאיר התחיל להשתעמם ולהתגעגע ולבגרותו.
היה לו צמיד עם חרוזים שבעזרת מילות הקסם יכול היה לחזור לחיים הקודמים ולזמן בגרותו בעזרת המילים: “זמן זמן תחזיר אותי בזמן”
יאיר רצה להגיד א המילים ופתאום אמא שלו נכנסה עם ערימת בגדים,
יאיר החביא את הצמיד בארון שלו כך שאמא שלו לא ראתה אותו.
אמו אמרה לו :” בבקשה תשים את הבגדים שלך בארון ותסדר את המיטה” והלכה.
באותו זמן ליאיר הייתה הזדמנות טובה הוא אמר את מילות הקסם ופתאום החדר שלו נמחק.
יאיר הגדול חזר לעתיד , דודה שלו חיבקה אותו ואמרה לו שאצלה עברו רק יומיים ,
יאיר חיבק אותה וסיפר לה עד הערב את מה שהתרחש בזמן שלא היה אתה.
יאיר שמח אך לפני שהלך לישון השמיד את המכונה והסביר לדודה שהוא לא רוצה לחזור בזמן לעברו. טוב לו עכשיו איתם למרות הגעגוע להוריו.
בחלוף הזמנים יאיר גדל והקים משפחה משל עצמו גדולה ויפה “משפחת עדיאל”.
זהו חברים , עד כאן סיפורו המרתק של יאיר.
ממנו אנחנו למדים שאנחנו צריכים להנות מהזמן שלנו. כל דבר טוב בזמנו.
