סיפור משפחתי- סבא משה ז”ל
שלום, שמי אהרן, אני בכתה ב, בן 8, אני רוצה לספר לכם קצת על עצמי שתלמדו להכיר אותי: אני לומד בבית ספר “תחכמוני”, יש לי כמה חברים טובים. חלקם ממש טובים. אני אוהב במיוחד לאכול פיצה- המאכל הטעים לי ביותר. הסיפור שאספר לכם הוא על סבא של סבא של אמא שלי- סבא רבא משה.
סבא משה נולד במדינת בפולין שבאירופה. כשהוא היה בן שש, התחילה מלחמה גדולה בעולם: מלחמת העולם השנייה. קצת לפני כן, נחתם הסכם שלום בין גרמניה לרוסיה, הסכם שקראו לו על שם מי שחתמו עליו הסכם. בהסכם, הגרמנים והרוסים החליטו לכבוש את פולין ולחלק אותה לשני חלקים- חלק שיהיה שייך לרוסים וחלק לגרמנים. המשפחה של סבא משה גרו בצד שהיה שייך לגרמניה. הם הבינו שהם חייבים לברוח, בגלל שבגרמניה היו נאצים שונאי יהודים. הם החליטו לברוח הכי רחוק שיכלו: לסיביר בצפון רוסיה. בחורף קר שם מאד מאד- יש שם 25 מעלות מתחת לאפס. אין אוכל. המשפחה של סבא שלי אספו פיטריות ביערות של סיביר ובקיץ גם פירות יער, אוכמניות וזה כל מה שהם אכלו. יום אחד למשפחה לא היה מה לאכול. אמא של סבא משה, שקראו לה צינה, פגשה ציד, אבל כל מה שהיה לו היה רק חיה לא כשרה למאכל ליהודים שהוא הצליח לצוד. היא החליטה לתת לו את מעיל הפרווה שלה ולקנות ממנו את החיה. היא בישלה ממנה מרק חם לכל המשפחה. היא לא אכלה מהמרק מכיוון שהקפידה מאד אפילו בזמן המלחמה לאכול אוכל כשר בלבד. כאשר יש מצב של סכנה, מותר לאכול מזון לא כשר כדי להמשיך לחיות, אבל אותה סבתא צינה, שמרה בכשרות באופן יוצא מן הרגיל. אבל כל המשפחה אכלה מהמרק, גם סבא משה. קרה נס, ולאחר יום מצאה סבתא צינה מעיל פרווה זרוק בצד הדרך, במהירות היא אספה אותו אליה ואמרה: “הכל מן השמים”. מסתבר שנהג משאית שעבר שם קודם, היה צריך לתקן משהו מקולקל במשאית, הוא עצר בצד הדרך, תקן את הקילקול ואת המעיל שלו הניח על השלג. כאשר מיהר להיכנס חזרה למשאית, שכח את המעיל, וכך מעיל הפרווה “חזר” סבתא צינה. סבא משה ראה בזה סימן שסבתא עשתה את הדבר הנכון.
כשסבא משה היה בן 9 הוא למד בבית ספר של רוסים בסיביר, הוא ידע לקרוא ולכתוב ברוסית וידע טוב חשבון. הוא לימד ילד מהכיתה שלו חשבון. אבא של אותו הילד היה השליט של האיזור בו גרו ברוסיה וכל פעם היה משלם לסבא משה באמצעות גרגירי חיטה, תפוחי אדמה ועוד מזון שהיה לו. תמיד היו לסבא משה מכנסיים עם כיסים רחבים, כדי שיוכל להכניס לכיסים כמה שיותר אוכל. החלום שלו היה להיות שבע. בשנת 1948 הוקמה מדינת ישראל וסבא משה עלה עם משפחתו לארץ. הם התיישבו בעיר נס ציונה ופתחו עסק של איטליז שזה אומר מכירת בשר. מאז סבא כבר תמיד היה שבע.. הוא נפטר ב-כ’ באדר 2017.
את הסיפורים על סבא משה שמעתי יחד עם אמא שלי. סבא הקליט את עצמו מספר את הזיכרונות שלו וככה גם אנחנו, הנינים שלא הכרנו אותו, יכולנו לשמוע את הסיפורים שלו. למדתי ממנו מה זה אומר להיות גיבור, להתגבר על מצבים שקשה לי בהם ולזכור ולהאמין שתמיד בסוף יהיה טוב וה’ יעזור לי.
הסוף
