בס”ד
נפש אחת מישראל – סיפור על הראי”ה
הרב אברהם יצחק הכהן קוק, נולד בגריווה שבלטביה. הוא למד בישיבת וולוז’ין, והתחתן עם בתו של האדר”ת. הוא היה הרב של כמה ערים באירופה, ולאחר זמן מה עלה לארץ, ונהיה הרב הראשי של יפו. הרב קוק נהיה לימים לרבה הראשי של ירושלים. הרב הקים את הרבנות הראשית ואף נהיה הרב הראשי הראשון לישראל.
עקב תמיכתו של הרב בחלוצים, שרובם לא שמרו תורה ומצוות, קמו לרב מתנגדים רבים. הרב אהב כל יהודי, וגם את מתנגדיו. הרב היה מסור לעם ישראל תמיד, וגם קרא לעצמו ‘עבד לעם קדוש’.
תושבי העיר יפו, היו באמצע תפילה שקטה ורגועה, עד שירוחם התפרץ לבית הכנסת. “אשתי חולה! היא חולה אנושה! אנא, עזרו לנו!” זעק ירוחם. הרב אברהם יצחק הכהן קוק, רב העיר יפו, ניגש אל ירוחם, ואמר לו: “אולי תלך לדוקטור חיסין, רופא העיר. אולי הוא יכול לעזור לאשתך”. “כבר הלכתי אליו”. אמר ירוחם. “אבל גם אחרי הפצרות חוזרות ונשנות, הוא לא מסכים לבוא איתי לביתי”. “למה?” התפלא הרב קוק. “אני בטוח שדוקטור חיסין, הוא אדם ישר ומסור. אני אלך לביתו ואדבר אתו”. החליט הרב.
דפיקות נשמעו על דלת ביתו של הדוקטור. דוקטור חיסין קם ופתח את הדלת, ולהפתעתו הרבה, הוא גילה את הרב קוק בדלת. “כבוד הרב, שבת שלום!” אמר הדוקטור. “שבת שלום, אדון חיסין”. אמר הרב. “אשתו של ירוחם חולה, למה שלא תילך לביתם לעזור לה?” שאל הרב. “אני מאוד רוצה ללכת אליהם, אבל אני מבוגר כבר”. ענה הדוקטור. “ואין לי כוח לצעוד אל ביתו, שנמצא בקצה השני של יפו”. “מותר לך לנסוע בעגלה, זה פיקוח נפש”. אמר לו הרב קוק. “אבל אז”. ענה הדוקטור. “יחשבו שאני מחלל שבת, ואת המוניטין שלי, אני לא מוכן להרוס”. “נפש מישראל, חשובה יותר ממוניטין”. פסק הרב. “וכדי שלא יחשבו שאתה מחלל שבת, אני אצעד לידך, ויחזיק לך את היד. וכשיראו אותי, לא יחשבו שאתה מחלל שבת”. אמר הרב. “הרב מוכן לנסוע איתי בעגלה שלי?”. שאל הדוקטור בציפייה. “לי אסור, אבל אני מוכן ללכת לידך ולהחזיק לך את היד”. ענה הרב.
וכך היה: הדוקטור רתם את הסוסים לעגלה, ויצא לדרך, שהרב לא עוזב את ידו. מבטיהם התמהים של תושבי יפו, שראו את הרב מחזיק את היד למישהו שנוסע בעגלה בשבת, לא הטרידו את הרב קוק, הוא רק שמח על הזכות לסייע בהצלת נפש אחת מישראל…
שם: אריאל קוניה
כיתה: ו’
שם המורה: הרב אברהם רפאל
שם רכזת: אוריה נגר
בית ספר: תלמוד תורה הראי”ה
