בס”ד
נעמה והיצירה
היו הייתה פעם ילדה שקראו לה נעמה. לנעמה הייתה אחות אחת גדולה ואח אחד קטן .והיא הייתה
האמצעית, והיא הייתה בת שמונה .נעמה הייתה ילדה מאוד סקרנית ,חרוצה ואהבה מאוד ליצור,
לצייר, לצבוע וללמוד לעשות דברים יפים ומקוריים. בעיר שהיא גרה היה תערוכת יצירות, וכל ילד או
ילדה יכלו להכין יצירה. ומי שיכין את היצירה המקורית ביותר יכנס להגרלה ומי שיצא ראשון הוא
יקבל פרס שווה במיוחד, ויציגו את היצירה שעשה בתערוכה שתיערך במוזיאון בעיר בה היא גרה.
נעמה רצתה מאוד לזכות בפרס ושהיצירה שלה תהי תלויה ושכולם יוכלו לראות אותה ולהתרשם
ממנה, ולכן היא ישבה ותכננה הרבה זמן, מה להכין ואיך תכין את זה. היא חשבה זמן רב והתלבטה
בין המון רעיונות ופתאום עלה לה רעיון בראש שהייתה מרוצה ממנו מאוד וחיכתה לעשות אותו. היא
חיכתה עד שאמה שלה תתפנה ותוכל ללכת איתה לחנויות שחשבה ששם תמצא את מה שהיא
צריכה ואז כשהיא הלכה עם אמא שלה לחנות היצירות היא ראתה מלא מדבקות, יהלומים ,מגזרות
צבעוניות, דברים שנתנו לה עוד רעיונות ,כדי שהיצירה שלה תהיה המושלמת ביותר, היא מילאה את
סל הקניות ברשימה שעשתה ובעוד מלא דברים מיוחדים ויפים. אמא של נעמה הסכימה לקנות
הרבה דברים, כי ידעה שנעמה אוהבת ליצור ואמא של נעמה מעדיפה שתעשה יצירות ותצבע מאשר
שתראה טלוויזיה ותראה סרטים . הן לא קנו הרבה דברים כי נשארו עוד קצת חומרי יצירה בבית.
נעמה זכרה שנשארו דברים קטנים מהפעם האחרונה שקנו, בחופש האחרון שהיה.
בדרך הביתה נעמה שמחה מאוד והתרגשה ודמיינה איך היא מכינה את היצירה המושלמת. היא
תכננה איך היא תפזר את כל הדברים על הרצפה- תיקח את הדבק שלה והצבעים החדשים ותיצור
את מה שתכננה כבר הרבה זמן.
כשיצאה נעמה מהרכב, פתאום עבר רכב שנסע בתוך שלולית ענקית שנוצרה מהגשמים האחרונים
שירדו השבוע. והרטיב את השקית עם כל החומרים ליצירה! מרוב שהייתה מופתעת ממה שקרה
ועצובה מהתכנון שלה שנרטב, לא שמה לב שגם היא נרטבה וכל הבגדים שלה והשקיות- התמלאו
במים של השלולית. נעמה מאוד התאכזבה שהחומרים ליצירה נרטבו. כבר אי אפשר ללכת שוב
לחנויות בעיר, כדי לקנות חומרים ליצירה .כבר היה מאוחר ויש עוד יומיים להגיש את היצירה והיא
לא תספיק. נעמה ישבה על המיטה שלה בחדר אחרי שהתקלחה. על הרצפה היא פיזרה את חומרי
היצירה שנרטבו. היו לה דמעות בעיניים- כל מה שתכננה הלך.
פתאום היא שמעה את החתול שלה קופץ מהארון וכשקפץ הפיל את קופסת הצדפים שכבר שכחה
שיש לה. היא אספה אותם שהלכה עם אבא שלה בקיץ לים.
פתאום עלה לה רעיון לקחת את האקווריום הישן שכבר לא השתמשה בו- לשים בו את כל הצדפים
לשפוך בו את הסליים השקוף שלה- עם נצנצים וכוכבים. הכל היה לה בבית . היא חשבה לעצמה- אני
בכלל לא הייתי צריכה כל כך הרבה דברים, כל מה שאני צריכה יש לי כבר מזמן. אני צריכה להיות
מרוצה ממה שיש לי- ולדעת שהכל לטובה.
בצד האקווריום היא כתבה בצבע מיוחד “איזו היא העשירה השמחה בחלקה” והוסיפה לב קטן
וסמיילי.
לא היה לה אכפת אם תזכה בתחרות- היא שמחה על השיעור החשוב שלמדה.
נעמה הרימה את האקווריום והראתה לאמא שלה. אמא שלה אמרה לה- זה הדבר הכי יפה שראיתי.
למחרת הייתה התחרות ונעמה זכתה במקום הראשון- האקווריום שלה עמד בכניסה למוזיאון.
על כך נאמר המשפט “איזה הוא העשיר השמח בחלקו”.
