שלום אני נעמה אזולאי , בת שלוש עשרה .
יש לי חמישה אחים והוריי בת חן ואהרון אזולאי ,אימי אחות בבית חולים ואבי עובד בהייטק.
אני רוצצה לספר לכם את סיפור חרם שלי .
הכל התחיל בשנה הראשונה לחטיבה בכיתה ז’ , עליתי לאולפנה חדשה ,שנה חדשה וחברות חדשות . כשנכנסתי בשער בית הספר קצת פחדתי מהמסע החדש שאני עוברת במעבר מילדות לבגרות .
החרם התחיל כמה חודשים אחרי תחילת השנה , הכרתי כמה בנות חדשות שממש נהניתי להיות
בחברתן בבית הספר ובמפגשים אחרי צהריים .
בזמן האחרון התחלתי להרגיש שהן לא משתפות אותי במשחקים בהפסקה ,מוציאות אותי
מקבוצות של הכיתה ושל החברות .
אבל הייתה ילדה שממש התעללה בי , קראה לי בשמות גנאי ,בקללות לא נעימות…
אני התעלמתי אבל באיזו שלב זה התחיל לחלחל לי לנפש .
לא רציתי ללכת לבית הספר אבל באתי ,כי לא היה לי אומץ לספר להוריי על חרם שלי .
ההצקות ,קללות ושמות הגנאי התחילו להחריף ולהתגבר יותר ויותר…
גם באותו זמן לא היה לי אומץ לספר , עברו כמה חודשים מאז שהחרם התחיל , במבחנים אני
כל פעם מקבלת ציונים נמוכים בגלל שהתעללות פוגעת בי ובנפש שלי .
החלטתי לאזור אומץ ולספר להורים שלי על חרם ומה שאני עוברת .
הוריי היו בהלם ששמעו שאני עוברת חרם ושלא סיפרתי לפני…
הם פנו למורה , ליועצת ולמנהלת בבית הספר וסיפרו להן שאני עוברת חרם מבנות הכיתה .
בכיתתי יש רק בנות כי באולפנה לומדות רק בנות .
הוריי פנו לפסיכולוגית של בית ספר ,הפסיכולוגית דיברה איתי ושפכתי את מה שישב לי על הנפש.
אחרי השיחה הרגשתי שהמועקה שהיית לי על הלב והנפש ירדה משיתוף עם הפסיכולוגית .
בסוף השנה סיפרתי גם לחברה טובה שלי שעזבה לבית ספר אחר בעיר .
במשך כל הזמן של חרם התפללתי לה” שיוציא אותי ממצב החברתי הלא נעים זה .
לאחר שנת לימודים עזבתי את האולפנה הזאת ועברתי לאולפנה אחרת בנתניה .
ההורים סיפרו לי שהילדות שהחרימו אותי מטופלות אצל המנהלת .
הגיעה השנה החדשה ללמודים ,הגעתי לאולפנה קצת בחששות ופחדים לגבי ההתחלה החדשה
אבל תמיד זכרתי להיות בשמחה ,יש משפט מבראשית א” “ויהי אור” הרגע שהחושך הופך
לבהירות ולדרך חדשה בכל מובן בחיים .
עברו שבועיים מהלימודים ,הכרתי כמה בנות חמודות ונחמדות בכיתתי החדשה .
בזמן החרימו אותי ,למדתי להבין מהי חברות רעילה ופוגעת לבין מהי חברות אמת .
באולפנה החדשה הרגשתי שייכת לכיתה ,לבנות הסובבות אותי ולבית הספר כלל .
הרגשתי שהתחלתי מחדש את תהליך ומסע ההתבגרות והצמיחה שלי , היום אני פורחת וזוהרת
משמחה ומסביבי חברותי המדהימות ,הן החברות הכי טובות שלי .
דווקא מהסיפור של החרם אני מתפתחת לטוב ולמוטב בכל המובנים .
נעמה אזולאי
