נעולים
זה היה בערך לפני חודש, בוקר יום שני היה אפלולי. ישבנו בשקט בשיעור משעמם, אכלנו ארוחת בוקר והכל בכיתה היה כרגיל.
ואז הגיע הזמן לשיעור חלילית. לקחתי את החלילית, מחברת תווים וקלמר וירדתי עם חצי מהכיתה לחדר המוסיקה התת-קרקעי.
במהלך השיעור עדיין חשבנו שהכל כרגיל ולא ראינו שום רמז לזה שמשהו מפחיד ושונה יקרה בעוד כמה דקות.
ואז, באמצע השיעור, פתאום היתה הפסקת חשמל. חדר מוסיקה הפך פתאום חשוך ומלא צללים וצלילים. זה היה הסימן הראשון שהיום יקרה משהו לא כרגיל.
השיעור נמשך בחושך, וכשהוא נגמר הלכנו לדלת היציאה כדי לחזור לכיתה. אבל הדלת היתה נעולה !
התחלתי לדאוג. הדלת הזו אף פעם לא נעולה…
פנינו לדלת השניה של חדר מוסיקה, וממנה עברנו לאולם. האולם היה חשוך וריק. לא ראינו כלום ובקושי מצאנו את הדלת של האולם. ואז גילינו שגם הדלת של האולם נעולה !
תלמידים מבוהלים החלו לצרוח ולהתרוצץ באולם.
בדלת השלישית ילדים שברו את המנעול, וגם אותה אי אפשר היה לפתוח.
הרגשנו לכודים. פחדנו שלא נצליח לצאת, שאף אחד לא ידע איפה אנחנו. אולי נשאר בבית הספר עד הלילה.
פחדתי. חזרתי לחדר המוסיקה. המורה עדיין היה שם והיה עסוק בארגון הארון, הוא בכלל לא הרגיש שכולנו עדיין נעולים. המורה למוסיקה ניגש לעזור וניסה לפתוח את הדלת עם מפתח. אבל הוא לא הצליח והדלת נשארה נעולה.
עברה כמעט חצי שעה.
ואז, ראינו דרך החלון ילדים שעברו בחוץ. צעקנו “הצילו ! הצילו !” אבל הם לא שמעו ופשוט המשיכו ללכת.
עבר עוד קצת זמן, ואז ראינו מורה מתקרב. צרחנו בכל הכוח “הצילווווו !!!” והוא שמע ! הוא ניגש לדלת, הוציא צרור מפתחות, ופתח את הדלת מבחוץ.
חזרנו לכיתה נרגשים ומבוהלים. גם בכיתה לא היה אור, ואף אחד לא ידע איפה היינו.
הכל נגמר בשלום, אבל עד היום בשיעור מוסיקה, אני קצת מפחד. יום אחד אפילו תליתי פתק על הדלת : “נא לא לנעול”.
