”שלום בנות, היום תצטרכו לגלות מי היה רב החמ”ד של השנה ולאסוף עליו מידע”. אמרה המורה מאיה שמלמדת את כיתה ה’5 בבית ספר פרחים.
בשעה 14:00 הגיעה אגם לביתה ואמרה “אמא, היום המורה מאיה אמרה שצריך לגלות מי היה רב החמ”ד של השנה ולאסוף עליו מידע, אני הולכת למחשב לאסוף מידע”. אגם הלכה לחדרה וניסתה להפעיל את המחשב אבל המחשב לא עבד. “אמא המחשב לא עובד” אמרה אגם. מעיין, אמא של אגם באה וניסתה להפעיל את המחשב אך ללא הצלחה, היא ניסתה לחבר את הכבלים וראתה שכבל אחד יצא מהמקום ואי אפשר להחזיר אותו, “צריך לקנות כבל חדש”. “אולי שאבא יחזור נשאל אותו, אולי הוא ידע”, אמרה אגם. בשעה 17:00 אבא של אגם הגיע לביתו, אגם רצה אליו חיבקה אותו ושאלה “אולי אתה יודע מי היה רב החמ”ד של שנה?”. “כן בטח, הרב צבי יהודה קוק,” אמר אבא של אגם. “יש” שמחה אגם “עכשיו נשאר לי רק לאסוף עליו מידע”. “אולי תאספי עליו מידע בספריה” אמרה מעין. “רעיון מצוין” אמרה אגם. אגם לקחה את ספריה, דף ועיפרון, ויצאה לספרייה.
כעבור 10 דקות הגיעה אגם לספרייה. אגם ירדה במדרגות למקף של הסיפרי עיון, היה שם מלא ספרים ובעיקר על רבנים. היא חיפשה ספרים על הרב צבי יהודה קוק ולבסוף אחרי רבע שעה היה לה 20 ספרים על הרב צבי יהודה קוק על השולחן.
השעה כבר19:15 ובשעה 19:30 נסגרת הספרייה. בחוץ כבר היה ממש חשוך ומעיין כבר התחילה לדאוג.
בשעה 19:51 מעיין כבר ממש דאגה כי מעיין עדיין לא חזרה.
לבינתיים בספרייה אגם שקועה בלימוד על הרב צבי יהודה יצחק קוק ולא שמה לב שהספרנים נעלו את הספרייה.
בשעה 20:00 אבא של אגם הלך לספרייה לחפש את אגם, הוא ניסה לפתוח את שער הספרייה אבל השער היה נעול, אבא של אגם לא ויתר, הוא ניסה בכל הכוח אך ללא הצלחה, השער לא נפתח.
לאחר מכן כאשר אבא של אגם היתייאש והוא הלך לחפש אותה ברחוב, הוא חיפש אותה בכל רחובות השכונה, ואפילו בשכונות הסמוכות, אבל הוא לא מצא אותה.
באותו זמן אגם שמה לב שהיא פה כבר הרבה זמן, היא הלכה למקום של הספרניות לראות מה השעה והיא ראתה שהשעה כבר 20:15 ושאין עוד ספרניות. היא ניסתה לפתוח את דלת הספרייה אבל הדלת לא נפתחה היא נעשתה שוב ושוב אבל לא הועיל דמעות התחילו לזלוג בענייה.
בשעה שמונה וחצי מעיין התקשרה למשטרה המשטרה התחילה לחפש ולהתפזר בשכונה שגרה אגם ובשכונות הסמוכות.
בשעה 21:00 המשטרה כבר הסתובבה בכל העייר.
לבינתיים בספריה אגם חיפשה את המפתח לדלת הספרייה אך לא מצאה אף מתפתח היא חיפשה מאחורי ספרים, מאחרי מדפים, במגירות של הספרניות אך אגם לא מצאה שום מפתח.
אגם הייתה ממש מיואשת ולא ידעה מה לעשות. לפתה ראתה חלון גבוהה, אולי ממנו אוכל לצאת החוצה אבל אין כאן סולם שאפשר להשתמש בו בשביל להגיע לחלון, חשבה. אגם חיפשה סולם בכל פינה בספריה ובסוף מצאה. באותו הזמן המשטרה כבר הסתובבה בעייר והוריה של מעיין חשבו שמעיין נחטפה.
בספריה מעיין ניסתה להרים את הסולם אך ללא הצלחה. “כבד מאוד” היא חשבה לעצמה. מעיין ניסתה להזיז את הסולם בגרירה והצליחה להזיזו עד שההוא התקרב לחלון הספרייה. מעיין טיפסה על הסולם ויצאה החוצה. מסביבה היא ראתה מלא שוטרים ולא הבינה למה. שוטר אחד ראה את אגם ואתקשר מיד לאבא ואמא של אגם. הוריה של אגם הגיעו תוך כמה דקות וחיבקו אותה.
בחיבוק החם של הוריה כשהרגישה את לחייה רטובות היא החליטה שמהיום לא תלך לבד בחושך.
