ב”ה
נס משפחתי
לפני שנתיים נסענו לישוב שקוראים לו חרב לאת. בחרב לאת מתקיים נופש פסח למשפחות חבדיו”ת ומתקיימים בו פעילויות וטיולים. אבא שלי הוא הרב ומשגיח הכשרות ותפקידו לנהל את המטבח שם לפי הלכות חב”ד.
יום אחד אמא שלי העירה אותנו מוקדם ואמרה לנו שיש הפתעה. קמנו, והיא אמרה שהולכים לים. שמחנו התלבשנו התארגנו ויצאנו מהר אל הרכב ונסענו אל הים. אחרי חצי שעה הגענו לים. שחקנו קצת בחול ואז נכנסנו קצת לים. שני האחים שלי נכנסו עוד קצת לים, אח אחד נשאר בקרבת מקום והאח השני שהוא קצת יותר קטן נכנס יותר לים ויותר לים עד שהוא הרגיש שהוא נסחף אחורה ושהוא לא יכול להתקדם והוא לא יודע לשחות.
אמא שלי צלמה בהתחלה ואז היא הבינה שזה לא צחוק היינו במצוקה ולא ידענו מה לעשות, האח השני שהיה בתוך המים נסה למשוך את האח שנסחף אך לא הצליח. הוא פחד להתקדם שמה גם הוא ייסחף. אמא שלי הסתכלה מסביב אבל היות שזו הייתה שעת בוקר מוקדמת החוף היה ריק ומציל לא היה. פתאום היא ראתה זוג שרץ בחוף, הבעל נעצר פתאום והיה נראה שהוא מתכנן להיכנס לים, אמא שלי מיד פנתה אליו ובקשה שהוא יציל את אח שלי, הוא נכנס, הגיע לאח שלי, החזיק אותו והסביר לו מה לעשות. לאט לאט הוא עזר לו להתקדם לחוף, זה באמת היה קשה כי הגלים החלו להתחזק ומידי פעם סחפו את שניהם אחורה. אחרי מאמץ הם הגיעו חזרה לחוף. אח שלי יצא בוכה וכולו היה שריטות, אמא שלי הביאה לו מגבת ולאט לאט הוא נרגע, ואז שמנו לב שהאיש השני גם יצא ואין לו מגבת. הבאנו לו מיד גם מגבת והודינו לו מאוד. התברר שהוא ראה מרחוק את המצוקה של אחי ונכנס במיוחד כדי לעזור לו. הוא אמר לאחי שהיה לו מזל ונס משמיים כי עוד רגע חלילה הוא היה נסחף. אמא שלי הודתה לו שוב ונשארנו עוד קצת כדי להירגע. התארגנו חזרנו לרכב ונסענו חזרה לחרב לאת. אחי בירך הגומל בקריאת התורה של אותו היום. מאז אנחנו מאוד מקפידים לא להיכנס לים כשאין בו מציל.
