לטיול שנתי בירושלים יצאו תלמידות כיתה ג’, כל הכתה התרגשה מאוד לצאת לטיול וחיכתה לו מתחילת השנה בחשק רב.
כולם רצו לצלם תמונות ולנו הייתה מצלמה כיתתית, על המצלמה הכיתתית הופקדה חנה. הגענו בבוקר הטיול עם תיקים מלאים בהמון ממתקים כובע והרבה מים,התלמידות עלו לאוטובוס והמורה דבורה קראה את רשימת השמות והאוטובוס החל בנסיעה. חנה הוציאה את המצלמה הכיתתית מהתיק, התחילה לצלם את הבנות באוטובוס מצחקקות ושרות בקולי קולות ועברה לצלם את הנופים המיוחדים והירוקים שראתה מחלון האוטובוס. כשהגיעו לירושלים חנה הבחינה שנגמרה הסוללה במצלמה, חנה הייתה מאוד עצובה וחשבה מה היא יכולה
לעשות ? איך היא תמשיך לצלם את הבנות במהלך הטיול ? טיול שבקושי התחיל ויש המון מה לצלם.
חנה חששה להגיד לבנות אולי הן יכעסו עליה שביזבזה את הסוללה.. ואם תגיד למורה אולי היא תגיד לה שהיא לא אחראית…
ישבה חנה במושב באוטובוס ליד החלון ודמעות זלגו מעיניה על המצלמה,ישבה וחשבה מה אפשר לעשות? פתאום ראתה חנה שהחיבור לטעינה של המצלמה זהה למטען של פלאפון,”ברוך השם” אמרה חנה “איזה יופי”
חנה מיד נגשה לנהג האוטובוס וביקשה ממנו יפה אם אפשר להטעין את המצלמה במטען הטלפון שלו ? נהג האוטובוס שראה את חנה עצובה ומוטרדת נענה לבקשתה של חנה בשמחה רבה והטעין לה את המצלמה,הוא אמר לה “עוד שעה תגיעי לקבל את המצלמה בחזרה וזה הזמן שנגיע למסלול הטיול”.
חנה חזרה למקומה באוטובוס ובינתיים התפללה לה’ שסוללת המצלמה תטען מהר עד שיגיעו ליעד.
כשהגיעו ליעד הנהג נתן לחנה את המצלמה ,מצלמה טעונה ומוכנה לצילום.
חנה שמחה כל כך! הסוללה נטענה במהירות!
חנה הודתה לנהג ובמיוחד לה’ יתברך שעשה נס והסוללה תספיק לפחות עד סוף הטיול. במהלך כל הטיול חנה השתמשה במצלמה בתבונה וצילמה המון תמונות למזכרת מטיול מהנה ונס במצלמה.
