בס”ד. ע. צ.
נס גדול התשפ”ד.
כשהייתי בכיתה ד’ למדתי בתלמוד תורה אחר והיה לי מאוד קשה.
כל יום היה מכות, מורים מענישים מלא על כלום, הייתי תלמיד גרוע מאוד, מפריע לרב בחשבון, הייתי בורח מהשיעורים עם חבר טוב שלי.
כך זה נמשך חצי שנה, עד שפעם אחת ניסינו לברוח וכל הכיתה הרביצה לנו. חזרתי הביתה ואמרתי לאמא שלי שהרביצו לי, היא התקשרה לאבא שלי ואמרה לו את כל מה שקרה לי, אבא אמר לה שהוא יבוא ויטפל בהכל.
בשעה 4:30 אבא שלי חזר והקשיב לכל מה שקרה, ואז הוא שאל אותי: “האם אתה רוצה לעבור לתלמוד תורה חב״ד?” אמרתי לו: “כן! אני רוצה לעבור לתלמוד תורה חב״ד.”
כעבור כמה ימים הלכתי עם אמא שלי להיבחן במבחן לפני הכניסה לתלמוד תורה. עברתי את המבחן הגדול וחזרנו לבית.
באותו יום היה יום חמישי. אני ואבא שלי הלכנו למשרד החינוך של נתיבות, אבא אמר לי שהוא הולך דקה לדבר על כמה דברים חשובים ואני יחכה ולא יזוז מהמקום שאני בו עכשיו.
אבא שלי חזר ואמר לי שביום ראשון אני הולך לבית הספר חב״ד!
כעבור שלושה ימים הלכתי לתלמוד תורה חב״ד, אמא שלי הסיעה אותי לת”ת, עליתי במדרגות אל הכיתה החדשה של ת”ת חב״ד.
נכנסתי לכיתה בלחץ, הרב שאל אותי: “איפה אתה רוצה לשבת?” אמרתי לו: “אני רוצה לשבת בסוף.”
הוא שאל אותי: “אתה מכיר פה מישהוא?” אמרתי לו שאני לא מכיר אף אחד. אחרי התפילה בהפסקה כולם באו לשאול אותי שאלות כמו איזה קבוצה אתה אוהד? אם אתה משחק טוב בכדורגל? האם אתה חזק? עניתי להם על הכל, ואז יצאתי להפסקה.
בהפסקה בא אלי ילד מהכיתה קוראים לו … והוא שאל אותי: “רוצה לברוח מהשיעורים אחרי ההפסקה?” אמרתי לו: “אני תלמיד שרוצה להצליח, בלי נדר אני ינסה להיות תלמיד טוב וחרוץ, תלמיד שלא מפריע בשיעורים, ובטח לא בורח מהתלמוד תורה.
היום התאריך ט’ טבת התשפ”ו ואני עדיין עומד במילה שלי.
