איך? איך זה קרה דווקא לנו? למה?… טוב ,בעצם אתחיל לספר מההתחלה. כי אחרת איך תבינו על מה אני מדבר. אז ככה קשה לי לדבר ולספר על זה, אבל אני אנסה להתגבר (אם אני בוכה באמצע שאני מספר לכם את הסיפור אז תסלחו לי כי הסיפור הזה באמת ממש עצוב. ואם אתם רגישים לסיפורים עצובים, אני מציע לכם לא לקרוא את הסיפור).
יום חמישי, 3 ימים לפני ערב חנוכה! “איזה מרגש. נולדה לנו אחות” הייתה שמחה גדולה בבית. “לא יאמן! אימא לא אמרה שהיא לא יכולה עוד ללדת”?! “אבא בשבת יקראו לתינוקת בשם?” “כן”…
יום שישי 2 ימים לפני ערב חנוכה! היום אחרי בית הספר הלכנו כל המשפחה אל סבא וסבתא ושם הכנו עוגה בשביל אימא. אחרי שגמרנו להכין את העוגה יצאנו לבקר את אימא ואחרי כמה שעות אימא חזרה ובזמן שאימא הייתה בבית חולים אנחנו סידרנו את הבית לכבודה ולכבוד שבת.
שבת יום לפני ערב חנוכה! בשבת קראו שם לתינוקת החדשה שלנו (היא כבר לא התינוקת החדשה שלנו אלא כבר “רוני”) וחוץ מזה הייתה שבת רגילה לחלוטין.
יום ראשון נר ראשון של חנוכה! הכל התחיל בנר ראשון של חנוכה, ת’אמת שבנר ראשון היה רגיל וממש כייף כי בסך הכל. מה יכול להיות לא כיף בלאכול סופגניות ולביבות?!…
יום שני נר שני של חנוכה! קמתי בבוקר, או ליתר דיוק אבא העיר אותי, נטלתי ידיים, צחצחתי שינים, התארגנתי ויצאתי לבית הספר. כל השיעורים עברו בשלום חוץ משיעור חשבון, מ3 סיבות: 1. כי אני לא אוהב שיעור חשבון 2. כי נרדמתי בשיעור וכולם אמרו לי “נהר, תתעורר”. המורה כעסה עלי שנרדמתי אז היה לי פדיחות
- כי קיבלנו מלא!! שיעורי בית. כשהגעתי הביתה הלכתי לשים נרות בחנוכייה שלי. אחרי שאכלתי ארוחת צהרים הלכתי לעשות שיעורי בית כדי לגמור עם זה ולא להיות תקוע עם זה כל חופשת חנוכה! כשאבא הגיע כולנו יצאנו להדליק נרות, והרגשתי שמשהו נורא עומד לקרות. באותו הרגע שמעתי כמה בומים מעבר לבית .בהתחלה לא הבנתי מהם ונלחצתי בטירוף!
אבל אחרי שהם התקרבו והזיקו או הבנתי שהרגשתי היתה נכונה. הם היו מחבלים שהתקרבו אלינו. היו אלו רגעים מפחידים מאוד..התחלנו לצעוק ולברוח.
בלי לחשוב אבא גילה תושייה,והזמין מהר משטרה ואמבולנס.תוך כמה דקות הם הגיעו אלינו הביתה.
הם לקחו את רוני (ואמא באה איתה כדי שלא תיהיה לבד) לבית החולים. והמשטרה הלכה לחפש את המחבלים שברחו ואנחנו נשארנו מבוהלים עם אבא בבית, לאחר זמן מה קיבלנו טלפון מאימא והיא אמרה לנו ” רוני קיבלה כדור ברגל ולא יודעים עדיין מה איתה .מקווים שיהיה בסדר ” ריחמנו עליה, תינוקת קטנה שכבר סובלת וישבנו לומר תהילים.
בערב אבא הלך אל אימא ורוני ושם אותנו אצל סבא וסבתא…
היינו עצובים, מפוחדים,אבל מלאי תקווה (למה מלאי תקווה? אז ככה בגלל שהינו בטוחים שרוני תתרפא מהר אבל גם עצובים ומפוחדים!)
יום שלישי נר שלישי של חנוכה! היום בבוקר אבא התקשר בשיחת וידאו אלינו והוא הראה לנו את רוני, רוני הייתה נראית מסכנה אבל יותר טוב מאתמול…
אחרי 3 שנים! סליחה שאני אומר את זה קצת באיחור אבל אני בכל זאת אספר או שבעצם, דיברתי יותר מידי. אתן לרוני לספר: “שלום אני יודעת שנהר סיפר לכם את כל הסיפור אז אני רק אומר בקצרה את מה שקורה עכשיו : אני על כיסא גלגלים ובסך הכל אני מסתדרת עם הפציעה”.
