ניסיון ההתנקשות

ביום בהיר ויפה, שמעתי בתוך חלומי, “דני קום תתארגן לבית ספר, שלא תאחר”. פקחתי את עיניי וראיתי את אמי. “די אמא, אני עייף תני לי לישון”.

קוראים לי דני. אני אוהב היסטוריה. הדמות שאני הכי מעריץ היא נחמה ליבוביץ’. נחמה תלמידה חכמה ואישה שקדנית בלימוד תורה. “דני קדימה להתלבש”, אמרה אמי. “טוב אמא”, קמתי מהמיטה, התלבשתי ופתאום ראיתי משהו זוהר. “אמא, יש משהוא זוהר בארון הבגדים”, אמרתי. ” דני, די לדמיין תנעל נעליים” אמרה אמי. הוצאתי את הדבר הזוהר. שפשפתי אותו מאבק, פתאום ראיתי שער ונשאבתי לתוכו. “אמא!!!” צעקתי, אבל כבר לא הייתי שם. מצאתי את עצמי במציאות אחרת… חיפשתי מכוניות אך לא מצאתי. כנראה אני בעבר. מתי בעבר בתקופת משה, בתקופת אברהם, בתקופת מתתיהו? אני לא יודע! הלכתי ברחוב וראיתי אישה נמוכה. שמעתי שהיא דיברה עם מישהו. “נחמה תאמרי דבר תורה בשבת?” שאל האיש. “יקירי ב-10:30 בבי”כ”. אמרה האישה. רגע יש מצב שאני בתקופת נחמה ליבוביץ? הלכתי לאישה ושאלתי אותה: “שלום, איך קוראים לך?” היא ענתה: “קוראים לי נחמה ליבוביץ'”, נדהמתי. “הדמות שאני הכי מעריץ”. “תודה” אמרה נחמה והלכה לדרכה. היה כבר ערב חיפשתי מקום לישון.  ואז שמעתי ערבי. ” כן, אני בדרך”. הוא אמר. “אני כבר מגיע עם הנשק”. הוא נכנס לאוטו ואני רצתי אחריו. הוא עצר ליד בית. יצא  איש ואמר “תודה, תביא לי את הנשק”. “כן עלא” אמר הערבי ופתח את תא המטען. הוציא נשק ומסר לעלא. הערבי נסע ואני רצתי משם לכיוון בית הכנסת. ישנתי שם. בבוקר ראיתי את עלא שקיבל את הנשק מהערבי ליד בית הכנסת. יצאתי החוצה, ראיתי את אותו הערבי שראיתי אתמול. מדבר בטלפון ואומר “איך הנשק?” “מצוין, עכשיו יהרוג את נחמה ליבוביץ’ המפורסמת”. “יאללה עלא, להתראות” אמר הערבי. בצהריים ראיתי את עלא מדבר עם מוחמד, והוא די שמח. חשבתי כל הבוקר על תוכנית להציל את נחמה מהתנקשות. ושגם אני לא אמות ושהתוכנית לא תתגלה. אחר הצהריים חיפשתי את נחמה ברחובות. שאלתי איש “איפה גרה נחמה ליבוביץ’?” הוא השיב: “היא גרה ברחוב הכהן הגדול”. רצתי אל הרחוב. פגשתי את נחמה חוזרת משיעור תורה. עקבתי אחריה עד ששמתי לב שהאוטו של הערבי מתקרב לנחמה, רצתי לנחמה. עמדתי לידה ואז הם לא יכלו לירות עלינו, כי אם הם היו יורים היו פוגעים בי. צעקתי אל עלא שהיה באוטו: “למה אתה רוצה להרוג את נחמה?” הוא יצא מהאוטו ואמר, “היא אישה חשובה. יביאו לי הרבה כסף”. נחמה התפללה. בתוך שתי דקות של בריחה מעלא, היגיעו שוטרים ולקחו אותם לכלא. נחמה עצרה ואמרה לי “אתה גיבור תודה שהצלתה אותי”. נדהמתי ואמרתי. “תודה לך שהתפללת עלינו וניצלנו”. נפרדנו והמשכנו לדרכינו. ואז החור חזר, נשאבתי לתוכו וחזרתי למציאות. אמא שלי נכנסה לחדרי ושאלה “אתה בסדר דן?” הסתכלתי עליה ואמרתי “כן אמא” והלכתי לבית הספר.