היה היה ילדה בשם איילה, בת 8, עם שיער ארוך ועיניים ירוקות. היא גרה עם המשפחה שלה בבית הגדול של הסבא שלה, בארץ מאוד מאוד רחוקה. הסבא אהב לנגן על חליל צד, ולימד גם את איילה לנגן על החליל מגיל קטן.
יום אחד איילה אמרה לסבא שהיא שומעת את אמא ואבא שלה אומרים שעוד מעט הולכים לעלות לארץ ישראל, והסבא היה עצוב. בחודשים הבאים הסבא כתב תווים לשיר, במיוחד בשבילה, ושם את הדף במעטפה במזוודה שלה.
הטיסה היתה ארוכה והיא הגיעה לארץ בחורף. מזג האוויר היה אפור וגשום. איילה הרגישה עצובה לעזוב את הבית של סבא והתגעגעה אליו .
ביום הראשון בבית הספר החדש שלה כולם התעלמו ממנה ולא נתנו לה לשחק איתם על המגלשה. כשהיא בכתה היא נזכרה במעטפה מסבא ,ורצה הביתה לפתוח אותה. השיר שהיא ניגנה היה מאוד יפה, בשם “הקשת”. ביום המחרת היא לא רצתה לחזור לבית הספר, אבל אז היא הסתכלה בחוץ וראתה בשמים קשת בענן. היא החליטה להיות גיבורה ולחזור בכל זאת…וביום הזה, הילדים היו מאוד נחמדים אליה… כמו קסם.
