בס”ד
נחמה מתוך נחמה!
שם התלמידה: אריאל פישר, האר”י, מגדל העמק
חזרתי הביתה בצהריים. אמא סיפרה לנו שאנחנו עוברים לתל אביב, והיום ניסע לראות את הבית. כשהגענו סיירתי בהתפעלות והתרגשות בין חדרי הבית וניסיתי לדמיין איפה יכול להיות חדרי. שקעתי במחשבות על החיים כאן במקום החדש בסביבה החדשה עד שאמא קטעה אותם ואמרה שעלינו לחזור בחזרה. חיכיתי בסבלנות ליום המעבר שהיה בשבילי מאוד מבלבל. לחץ, שמחה, עצב וגם רצון להתחלה חדשה. בסוף מצאתי שלווה. לקחתי את הטלפון וירדתי לרחוב לקבל קצת שקט.
התקשרתי לכל חברותי להגיד להם שאני נפרדת ואת השיחה האחרונה שמרתי לחברתי הטובה ביותר. הקשתי את המספר בידיים רועדות. הדסה מיד ענתה ובהתלהבות שאלה לשלומי. בלב כבד סיפרתי לה שהיום זה קורה והוא יום המעבר.
שמעתי בקול של הדסה את הבכי. שוחחנו, נפרדנו והבטחנו הבטחות אחת לשנייה. עד ששמעתי את אימי קוראת לי והבנתי שאני חייבת לסיים את השיחה.
ניגשתי לאימי וידעתי שזהו, שלב הנסיעה הגיע. אני עוזבת את המקום שאהבתי וגדלתי וצריכה להתחיל הרפתקה חדשה. ללמוד להכיר ולהתרגל למקום החדש.
שעות רבות של נסיעה ואיתם המחשבות, הדאגות והתקוות. הגענו לבית שהיה נראה בדיוק כמו שזכרתי מהפעם האחרונה. את הלילה הראשון אחרי כל הבלאגן ביליתי בחדר החדש שלי וחיכיתי ליום הראשון בבית הספר.
למחרת קמתי בבוקר והצטרפתי להסעה. ילדה אחת ג’ינג’ית הזמינה אותי לשבת לידה בהתחלה שתקנו ואז התחילה בינינו שיחת היכרות שהצליחה לשמח אותי לקראת הכניסה לבית הספר. את היום הראשון אני מסכמת כיום מאכזב. בבית ספר היה לא טוב המורה שלי הייתה קשוחה מאוד ולאורך הזמן זה רק התגבר. התפללתי וקיוויתי שנחזור חזרה ליישוב הקודם, לבית הספר האהוב עלי.
בערב אמא אמרה לי שהמורה טליה ילדה בן והיא תצא לחופשת לידה. ניסיתי להסתיר את השמחה הגדולה שלי וההקלה שאני לא יראה אותה בזמן הקרוב. חיכיתי לראות מי המורה שתחליף אותה כדי שאני אתחיל דף חדש.
בדיוק היה כמו בחלומות שלי. החיוך של המורה, השמחה ,האכפתיות והסבלנות ממש שמחו אותי. אהבתי ללמוד איתה במיוחד את סיפורי התורה בשיעורי תנ”ך. הרגשתי שתמיד אוכל לפנות אליה בכל בעיה והיא תקשיב ותסייע. פעם אחת שיתפתי אותה במריבה עם חברה מהכיתה ובקסם היא הצליחה לחבר בינינו ולהשלים, ואפילו הצלחנו להפוך לחברות טובות יותר משהיינו. בליבי כל כך הודיתי למורה נחמה על האכפתיות שלה ועל מה שהיא עשתה בשבילי.
יום אחד, ראיתי שהמורה נחמה התחילה בפרויקט מיוחד של חידות פרשת שבוע ולימוד הפרשה בבית שלה לכל תלמיד שרוצה… כל כך רציתי להיות שותפה, להכיר אותה יותר ולשמוע ממנה את סיפורי הפרשה.
התרגשתי לקראת השבת וחיכיתי כבר שתגיע השעה. קבעתי עם חברות וצעדנו לביתה כדי להשתתף בחוג פרשת השבוע בביתה. שבוע אחרי שבוע הלכתי לשם. זכיתי לקבל את המורה נחמה וזה כל כך הרגיע אותי ונתן לי הזדמנות להצליח במקום החדש שאליו עברנו. כשנגמרה השנה כתבתי לה מכתב תודה על השנה הזאת שבשבילי הייתה נחמה מתוך נחמה, נחמה הייתה בשבילי מורה לחיים. נפרדנו והגיעה המורה הקודמת. אז כבר הרגשתי מספיק בטוחה בעצמי להתמודד עם כל הבעיות. ועל נחמה תמיד חשבתי בליבי. נכון כבר היא לא הייתה המורה שלי אבל המשכתי להשתתף בלימודי פרשת השבוע ולימודי סיפורי התנ”ך שהיא עשתה לילדים. ומאז הלימוד איתה החלטתי שאני רוצה להתחיל ללמוד ולהתכונן לחידון התנ”ך העולמי
