נחמה ליבוביץ’ והגנב
לפני חמישים שנה, הגיע לשיעור של נחמה ליבוביץ’, שהיתה מורה גדולה לתנ”ך, תלמיד חדש. באותה תקופה, היו הרבה שמועות על גניבות וגזלות באותו אזור שבו חיה נחמה.
באותו זמן היה אדם שהתנגד לשיעור שנחמה ליבוביץ’ העבירה. אותו איש ניסה תמיד להפריע לשיעור להתקיים ונחמה ניסתה להתעלם ולנהוג איתו במאור פנים.
לאחר פרק זמן שבו למד התלמיד החדש בשיעור של נחמה, גילתה נחמה שהמשפחה של התלמיד החדש היא עניה מאוד. מאותו יום היא דאגה להכניס כל יום כמה פרוטות דרך החלון כדי שהמשפחה הענייה תוכל לקנות אוכל ולהשיג מים.
יום אחד היא עברה כדרכה ליד החלון של המשפחה הענייה ובדקה שלא רואים אותה כדי שמשפחתו של התלמיד העני לא תתבייש. והיא הכניסה בזהירות את הכסף דרך החלון והלכה לדרכה.
בדיוק כשנחמה הלכה, הגיע התלמיד החדש, הציץ מהחלון ,ראה את הכסף ושמח מאוד. מרוב התרגשות הוא הושיט יד מהחלון לקח את הכסף והסתובב איתו ביד.
התלמיד לא שם לב, אך לא רחוק ממנו עמד שוטר שראה את המתרחש מרחוק והחל לעקוב אחריו. התלמיד הסתובב שמח עם הכסף ודמיין מה הם יוכלו לקנות בו. השוטר,שראה אותו שמח עם כסף ביד, החל לחשוד שהגנבות באזור זה, מתבצעות על ידי התלמיד העני שמחפש כסף למחיתו.
לאחר כמה שעות הגיעה נידת משטרה לביתו של התלמיד העני והשוטרים אסרו את ידיו בשלשלאות אזיקים כבדות והובילו אותו לבית הסוהר.
כמה שעות מאוחר יותר, נודע לנחמה שהתלמיד העני כלוא בבית הסוהר. נחמה לא ידעה אם התלמיד העני באמת גנב או שהעלילו זאת עליו, היא האמינה שהוא לא גנב, אך בכל זאת היא התפללה שאם התלמיד באמת גנב, שיחזור בתשובה ויוציאו אותו מבית הסוהר ואם התלמיד בכלל לא גנב אז שיוציאו אותו מבית הסוהר.
היא לא ידעה שזה בכלל הכסף שהיא שמה לו בבית.
לאחר תקופה ארוכה, גילתה המשטרה את הגנב האמיתי. אותו איש, שהתנגד בכל תוקף לשיעור שנחמה ליבוביץ’ העבירה, הוא היה הגנב האמיתי.
התלמיד של נחמה ליבוביץ’ שוחרר מבית הסוהר והכל בא על מקומו בשלום.
