נועם אוהב לבשל. הוא בעתיד חולם להיות שף.
יום אחד אמא של נועם הכינה פסטה לארוחת צהריים ונועם ביקש לעזור לה. הוא הביא את הביצים והקמח מהמקרר ונועם אמר בשמחה: “איזה כיף לעזור לאמא לבשל”. “תודה רבה נועם, אתה עוזר לי מאוד”, שמחה אמא. הם ערבבו וערבבו עד שיצא בצק. לפתע הם גילו בעיה קטנה, הבצק תפח ותפח, והם לא ידעו מה לעשות. לא עברו כמה שניות ופתאום נועם אמר: “אולי יהיה זמן להכין בצק חדש ונספיק לסיים להכין את הפסטה בזמן לארוחת הצהריים”. אמרה אמא: ” זה באמת יכול לעבוד “. אמא שמחה ואמרה לנועם: “תודה רבה, שאתה כל כך עוזר לי ונותן רעיונות כל כך טובים. אני אוהבת אותך”. “גם אני אוהב אותך אמא”, ענה נועם ושניהם התחילו להכין הכל מההתחלה. נועם הוציא קמח חלב וביצים מהמקרר. הם שמו את כול המצרכים בתוך קערה והחלו שוב לערבב עד שיצא בצק. הפעם הבצק יצא להם טוב והם היו מאושרים ושמחים. ארוחת הצהרים היתה מוכנה בזמן כל האחים והאחיות של נועם ישבו ואכלו את הפסטה של נועם ושל אמא. “איזה טעים”, אמרו כולם. “אמא את יכולה להכין פסטה בדיוק כזאת גם בפעם הבאה? “. אמא אמרה: “בסדר גמור ,אבל אני אצטרך עזרה מנועם גם בפעם הבאה, מה דעתך נועם תוכל לעזור לי גם בפעם הבאה לבשל את הפסטה?” נועם ענה: “בוודאי שאעזור לך להכין גם בפעם הבאה פסטה”. וכולם היו שמחים ונרגשים.
למחרת בבוקר, נועם התעורר ואמר: “איזה יופי יום חדש”. אולי גם היום אמא תסכים שאעזור לה להכין ארוחת צהרים. בינתיים, אמא של נועם הכינה לו אוכל לבית הספר, אבל התלבטה אם להכין לו טוסט או כריך עם נקניק . “נועם, מה להכין היום”?, קראה אליו אמא. נועם אמר: “כריך עם נקניק”. ובליבו חשב מעניין מה אמא מתכננת להכין לארוחת צהרים היום? אמא נוסיפה לנועם גם פרי וירק בתוספת לארוחה. כל היום נועם חשב על מה יבשל היום עם אמא. זה תפס אותו בשיעורים ובהפסקות. חברים לא הבינו מה קרה לנועם שלא משחק איתם בכלל. סוףסוף הסתיים יום הלימודים, נועם שם את התיק על הגב והלך לביתו. כשהגיע, ראה את אמא שלו מתחילה להכין את ארוחת הצהריים. נועם שאל: “אמא מה את מכינה לארוחת הצהריים?” אמא ענתה: “אני מכינה דגים בתנור וציפס”. “אמא אני יכול לעזור לך להכין את ארוחת הצהריים ?”, ביקש נועם. “בטח, למה לא? לך להביא לי מהמקפיא את הציפס שקניתי בסופר”. נועם קפץ משמחה ואמר: “בטח אמא אני אעזור לך בשמחה. נועם הוציא את הציפס מהמקפיא ואמא הכניסה את הציפס לתנור. בזמן הזה שהם מחכים לציפס הם חתכו יחד את הירקות. ובדיוק כשסיימו, הציפס היה מוכן.
ושוב כולם אכלו ארוחת צהרים ביחד ונועם זכה למחמאות משמחות.
בערב, לאחר המקלחת, נועם ניגש לאמא ואמר לה: “תודה רבה אמא, זה ממש עושה אותי מאושר. אני אוהב מאוד לעזור לך לבשל וכך גם אנו מצליחים לסיים את הארוחה בזריזות. אמא חיבקה אותו ואמרה: “מה הייתי עושה בלי העזרה שלך, אתה הילד הכי מוכשר בעולם”.
וכך נירדם נועם עם חיוך על השפתיים ובמחשבה מה נכין מחר לאכול.
