לפני כשלושים שנה הייתה משפחת פלג מאושרת עד שהילדים התייתמו מהוריהם. דניאל, האח הגדול, אמר “אני לא יודע מי יטפל בנו? מי יפרנס אותנו?” האח הקטן גילי אמר “מהי הירושה?”. דניאל אמר – “הפתק בארון”. הם הלכו לארון שבחדר האורחים פתחו אותו, הסתכלו וראו.
לקחו את פתק הירושה פתחו אותו וראו שהם קיבלו דברים יקרי ערך מהוריהם. כך היה כתוב –
“לילדנו היקרים,
לגילי – לך נתנו בית חדש.
לדודה שרון – …”
“רגע רגע, רגע” אמר דניאל…לזיו האח האמצעי. “דודה? איזה דודה?” גילי אמר “יש לנו דודה?” “כנראה שכן” אמר דניאל. “אמא אמרה לי פעם משהו כזה” זיו אמר – “למה לא אמרת קודם?”. “לא יודע” אמר דניאל.
גילי הציע לנסוע אליה. “דניאל תביא מים. זיו תביא את פתק הירושה”. “טוב” אמר זיו, “קדימה, למה אתם מחכים?”. הם נסעו באוטובוסים והגיעו לביתה של שרון. דפקו על הדלת והיא פתחה אותה והתפלאה. “ברוכים הבאים, תכנסו”.
“שלום” אמר גילי. “שלום” החזירה שרון. דניאל אמר “שלום לך, אנחנו הבנים של אלון ומיטל”. “כן, אני יודעת, אני אחות של אבא שלכם”. ”
“אנחנו בדיוק פתחנו את פתק הירושה וראינו את השם שלך. הם השאירו לך משהו”. “באמת” אמרה שרון. “כן” אמר לה זיו. האחים לא הבינו למה הם לא הכירו את דודה שרון. ולפני שגילו לה מה הוריהם השאירו לה שאלו אותה למה לא היתה בקשר עם הוריהם. שרון סיפרה שפעם הם רבו על – חתול. “זה כל כך עצוב שלא היינו בקשר בגלל משהו כל כך מטופש. מפתיע שההורים שלכם עכשיו זכרו אותי. מעניין מה הם השאירו לי?”
“לא יודעים. בוא נראה” זיו פתח את התיק והוציא את פתק הירושה והקריא לדודה שרון. מסתבר שהוריהם השאירה לה – חתול. “נשמע שההורים שלנו רצו להשלים איתך”. “מה לכם הם השאירו?” שאלה שרון. “לזיו השאירו משרת, לגילי בית ולדניאל הביאו משהו משותף, שהוא יתחלק בו עם אחיו– הוא קיבל ארמון עם משרתים”.
כעבור שלוש שנים דניאל התחתן בשמחה רבה. כעבור שנה גם גילי התחתן בשמחה. שנה חלפה ודניאל ואשתו חיו באושר ומיכל אשתו הייתה בהריון וגם גילי ואשתו חיו באושר ורק זיו לא התחתן. יום אחד ניגשה אליו שרון ואמרה לו – “הכל בסדר?” “כן” אמר זיו, “למה את שואלת?”. “כי דניאל וגילי נשואים”. “אהההה. לא איכפת לי”. “בטוח?” שאלה שרון. זיו ענה “בטוח”. “טוב, קצת לא בסדר”. “טוב” אמרה שרון “תנסה למצוא לך מישהי גם”.
במשך השנה הזו שירה וזיו נהיו חברים טובים והחליטו להתחתן. נולדו להם ילדים וגם לגילי.
כל האחים חיו באושר ואושר.
