בס”ד
ביום בהיר אחד, בשנת 1027 משפחה נחמדה ושמה “משפחת סולימני” עלו לספינה על מנת לשוט לארץ אחרת. הם שטו באוקיינוס השקט במשך כמה ימים. לפתע פרצה סערה בחוזקה, רעמים וברקים נשמעו מכל עבר. הסירה הטלטלה מצד לצד, נשמעו חריקות עד שנשמע “בווום” הספינה נתקלה בסלע ענק ונשברה לשתי חתיכות.
במשפחת “סולימני” היו ארבע נפשות, ההורים – גוליבר וסימונה ושני ילדיהם – פרץ ושירה. הם כולם היו יחד באותו חצי של הספינה אך לא היו להם סירות הצלה. הם ראו שני גלגלי הצלה, וקפצו איתם ישר למים והתחילו לחתור. לפתע ראו אי לא ידוע, הם המשיכו לחתור לעבר האי הלא ידוע.
לאחר כשעה של חתירה במים הקרים, הגיעו משפחת סולימני קפואים ותשושים לאי.
הם ירדו מגלגלי ההצלה ועלו לגבעה הכי גבוהה שראו כדי להשקיף על האי.
גוליבר אמר למשפחתו “אני חושב שכדאי שנישאר כאן, באי הזה, כיון שזה מקום שקט ונראה שכיף כאן” אשתו וילדיו הסכימו לדבריו. סימונה אמרה “אני חושבת שנוכל להינות כאן מהרבה הרפתקאות מעניינות”
כולם ירדו מהגבעה וחיפשו מקום להתמקם.
פרץ אמר לאביו: “אני רואה עץ קוקוס! אני חושב שאתה תצליח להגיע לשם, כך יהיה לנו מה לאכול”
האבא הנהן בראשו והתחיל לטפס על העץ.
סימונה מצאה כמה אבני צור וכמה מקלות, גוליבר חתך עם אבני הצור את הקוקוסים וכשהם סיימו לשתות את המיץ מהקוקוסים סימונה לקחה את הקוקוסים כדי להכין מהם סיר.
לאחר מכן גוליבר אמר לפרץ ולשירה “בואו נחפש אוכל, מים וכלי נשק”
גוליבר וילדיו הלכו ליער, הם מצאו שם קוף, כלב ושני נחשים. הם לקחו אותם איתם והמשיכו ללכת.
לאחר מכן הם ראו עץ בננות, טיפסו עליו וקטפו כמה בננות ואז פרץ צעק “אני רואה עוד עץ קוקוס!” ושירה צעקה “אני רואה שיח פסיפלורות”
המשפחה לקחה את האוכל הרב והלכה להיכן שהם התמקמו. הם נתנו לסימונה את האוכל, סימונה הדליקה אש מאבני הצור וחתכה להם את הפירות.
גוליבר עלה על עץ הקוקוס להשקיף ולראות אם מישהו מגיע. הוא ראה ספינה באופק וצעק “:תתכוננו לקרב!” גוליבר ירד מהעץ והכין אותם לקרב.
הספינה עצרה על החוף של האי והתחילו לרדת אנשים חמושים מהספינה. גוליבר אמר למשפחה “אני חושב שהם ציידים והם באו להילחם” הוא רץ אל הציידים והתחיל לחסל אחד אחד עד שסיים לחסל את כולם בכמה דקות בלבד.
גוליבר הבריון כמו שכולם יודעים, בדק מה יש בספינה של הציידים, ראה כלי נשק רבים ואוכל רב. משפחת סולימני שמחו על זה שיש להם אוכל וכלי נשק, סימונה הכינה להם סעודת הודיה לתפארת על זה שהם ניצלו.
משפחת סולימני חיה באושר על האי עד עצם היום הזה.
