משפחת הזאב/ אוריאל מרן
פעם אחת היה ילד ושמו עופר. עופר היה בחטיבת ביניים, והוא היה משחק בצעצועים כמו: מכונית קטנה. הוא אפילו היה מביא לבית הספר צעצועים. הוא לא אהב ללכת לבית הספר כי כולם צחקו עליו שהוא ילדותי.
יום אחד בהיר ויפה, היה מבחן במדעים. עופר הרגיש משהו מדגדג לו בבית השחי אז הוא ביקש מהמורה ללכת לשירותים. המורה הסכימה. הוא הלך הוריד את החולצה , ופתאום… הוא ראה שער צומח מהבית שחי. אחרי הבית ספר הוא רץ לבית, הלך לשירותים, ו… בשני הבית שחי צומח מלא שערות! בערב היה חושך שחור ולא ראו כלום אבל היה אור אחד הירח. הוא הרגיש שצומח לו בכל הגוף שלו שערות! הוא קרא להורים שלו ושאל אותם:” מה קורא לי? שערות צומחות לי בכל הגוף שלי” ההורים ענו לו :” אתה בן ואנחנו אבא ואמא אנשים זאבים!”
עופר שאל אותם:” אנשים זאבים אוכלים אנשים נורמליים?”
ענו לו:” לא, בטח שלא!”
למחרת בבוקר בבית הספר הוא ראה את החברים שלו עושים את עצמם כאילו שהם גברים. הוא ניגש אליהם ואמר להם:” אני לא ילד אני זאב..” כל הילדים פחדו שהוא יאכל אותם וצעקו והתעופפו מהמסדרון והוא צעק להם:” אני לא אוכל אנשים” כולם נרגעו ומאז היו חברים שלו.
