משפחת בלי שם
שלום, שמי דניאל, ואני רוצה לספר לכם על סיפור משעשע.
היה הייתה משפחת “בלי-שם”. משפחת “בלי-שם” היו מוזרים להפליא. במשפחת “בלי-שם” היו שבע נפשות, נתחיל מהגדול לקטן – אחותי, אחי, אחותי, אחי ,אני וכמובן אמי ואבי.
לאף אחד לא היה שם. כאשר המורה בכיתה שאלה שאלה, הצבעתי מיד כי ידעתי את התשובה. המורה נתנה לי לענות, ועל הדרך שאלה: “היי, אתה חדש פה?”.
“כן” עניתי. “אז מה שמך?” שאלה המורה. עניתי לה “אין לי שם”. כל הכיתה צחקה, וגם אני צחקתי. המורה אמרה “לכל אחד יש שם”.
“נכון” עניתי, “אבל לי אין שם”. גם הפעם כל הכיתה צחקה, אפילו המורה.
בזמן שחזרתי הביתה, קפצו עלי “מלא”, ואני לא מדבר על “מלא” , אלא על “מלא, מלא!!!” חתולים מסריחים. צרחתי בכל כוחי “הצילוווווו!!!”, שני אנשים ששמעו אותי באו לעזור לי. האיש הראשון גירש את החתולים, והאיש השני שאל אותי ” ילד, מה שמך? אני צריך להתקשר לאימא שלך”. אמרתי לו “אין לי שם, פשוט תתקשר לאימי, ואמרתי לו את המספר שלה”. בדיוק לפני שהוא התקשר, אימי רצה אלי וראתה שכל גופי מלא בשריטות. היא מיד לקחה אותי הביתה, טיפלה בי במסירות והדביקה פלסטרים על השריטות.
לאחר מכן, היא לקחה אותי לרופא שייטפל בי. כשנכנסתי אל חדרו, הוא שאל אותי לשמי, ועניתי לו “אין לי שם”. לאחר הטיפול הוא שאל את אימי מה שמי, והיא ענתה לו “אין לו שם”. הרופא שתק, והלכנו הביתה.
למחרת אימי קנתה כלב שמירה, ולאחר התייעצות קשה במשפחה החלטנו לתת לכלב שם, לכלב קראנו “יש-שם”.
