עד אותו יום היינו משפחה רגילה- אבא אמא, אני, לירז, מעיין ואורי.
היינו באוטו ואבא אמר לי- ערן אני מקדיש לך את השיר ילד של אבא. ואחרי כמה דקות רציתי להגיד לו שאני אוהב אותו. אבא הסתכל אחורה ועשה תאונת דרכים. אבא ואמא מתו בתאונה ומאז אני חולם רק על הרגע הזה שאבא עשה תאונת דרכים. היה לאבא מאפיה ואחרי שהוא מת אני הייתי מנהל המאפיה. כל יום קמתי ב5 בבוקר כדי לפתוח את המאפיה.
הייתה מפורסמת שקראו לה טולי דבש.
יום אחד שלחתי את מעיין אחותי להביא סוכר למאפיה. היא הביאה את הסוכר ובדרך חזור הילדים מהכיתה של מעיין צחקו עליה , כי בגלל התאונה היתה לה צלקת גדולה בפנים. וכל הכיתה צחקו עליה. ומעיין לא התייחסה וברחה ואז נקרעה שקית הסוכר.
שמעיין היתה ליד המאפיה היא ראתה את טולי דבש וביקשה ממנה שתבוא למאפיה לטעום את הש”ש של אמא שלה, זו היתה העוגת שמרים הטעימה של אמא שלה.
טולי דבש אמרה למעיין שהיא חמודה מאוד אבל היא לא יכולה עכשיו להכנס למאפיה אבל בהזדמנות היא תכנס כי ממילא היא תהיה עכשיו פה כל יום.
מעיין שאלה את טולי דבש מה יש לה לעשות בשכונה שלהם כל יום?
טולי אמרה לה שהיא פותחת מאפיה “טולי דבש” . ואז מעיין נכנסה למאפיה שלנו.
אני הכנתי את הש”ש של אמא כי התגעגעתי אליה מאוד, ואז כל האחים באו ואכלו גם מהש”ש של אמא. ואז סיפרתי לכל האחים שלי שאני חולם כל יום על אותו רגע של התאונה שההורים מתו בה. ואז טולי דבש באה וצעקה יש פה מישהו?
ואז כולנו באנו לראות מי בדלת של המאפיה. זאת היתה טולי ואמא שלה. הן הציעו לנו הרבה כסף בתמורה לזה שנמכור להם את המאפיה.
אמרתי להם שבערב אני ידבר עם האחים על ההחלטה שלי.
בערב התאספנו ואמרתי לכולם שאני מוכר לטולי דבש את החנות כי אנחנו זקוקים לכסף וכל פעם אני מזייף צ’קים ליוסי שמוכר לי את המוצרים למאפיה.
עשינו הצבעה מי רוצה שנמכור ומי לא רוצה. כולם לא רצו למכור חוץ ממני.
ואז אורי אמר לי שאם הרוב לא רוצה למכור את המאפיה אז לא מוכרים!
ואז קמתי והלכתי כי כעסתי על אחים שלי שלא מקבלים את ההחלטות שלי.
כעבור כמה ימים טולי דבש ואמא שלה באו לבדוק אם אנחנו מוכרים להם את המאפיה ואז הם הביאו לנו כל מיני דברים מהחנות שלהם ואז הבנתי שהחנות שלנו שווה יותר מכל סכום שיציעו לנו כי המאפיה מביאה לנו זכר להורים שלנו וזה שווה יותר מכל כסף שבעולם .
