משמעות המילים
טלאור אלבז
כיתה ו חמ”ד יהלום תל אביב
המחנכת מיכל בן צבי
היי אני רוצה לספר לכם סיפור שקרה לי לפני זמן מה.
לפני כמעט 4-5 שנים הייתי בכיתה ה’. הייתי ילד שמחפש לרדת על ילדים בדברים שהכי פוגעים בהם מסיבה אחת- תמיד בלב שלי הרגשתי חלש, כי לפעמים היו יורדים עליי גם בנקודות הכי קשות שלי כמו: “אתה ילד טיפש לא בעיה שלי שההורים שלך עניים בלי כסף”. תמיד היו אומרים לי את זה ותמיד הייתי מאשים את עצמי ואת ההורים שלי כי לא ידעתי שהם יורדים עליי כי קשה להם ולא לי. באותו יום רבתי עם יונתן מלך “הכיתה”. אני חושב שהוא מגעיל. הוא תמיד יורד עליי כי לא הייתי עונה לו, אבל הפעם לא שתקתי כשהוא אמר לי: “מגיע לך שאתה עני אין לך כסף נה נה נה נה…” התעצבנתי ועניתי לו: “מי אתה חושב שאתה י’קטן מסכן”. ישר נבהלתי מעצמי וברחתי לספריה התחתית שרק אני וחבר שלי הכרנו. כשהגעתי לקחתי ספר בשם “הרלי מקווין משנת 1987 מאת גרגורי וולפסון”. ניסיתי למשוך אותו והוא לא יצא, אז ניסיתי בדרך אחרת, משכתי מלמעלה ופתאום הספר עלה כמו מתג, נשמעה חריקה של דלת והמדפים זזו וחשפו מדרגות. ירדתי בחשש והבחנתי במלא צנצנות עם שמות של כל תלמידי בית ספר. בהתחלה לא הבנתי מה זה עד שהגעתי לצנצנת עם השם שלי, “רון דן כיתה ה’1”. פתחתי אותה ושמעתי את מחשבות הלב שלי, כמו “אני לא מספיק חזק” “אני טיפש” “ההורים שלי שונאים אותי” ועוד מלא… הבנתי שיש לי כוח בידיים ושאני יכול לשמוע את מחשבות הלב של כולם. פתחתי את המחשבות של כל הילדים שירדו עליי. אחרון חביב היה “יונתן”, ושמעתי “אני חלש” “קשה לי” “אין לי אף אחד” “אני מסכן שאין לי אחים” וישר קפצתי משמחה שאני יודע מה יונתן חושב ואז ראיתי צנצנת בלי שם בצבע שחור. זה סקרן אותי מכל דבר אחר. פתחתי ולהפתעתי לא שמעתי כלום. ניערתי את הקופסא והרגשתי רוח ישר. ניערתי שוב ולא שמעתי צליל, חשבתי שזה סתם קופסא אז פתחתי עוד כמה צנצנות סתם לכיף כי הרגשתי שאני כל יכול עכשיו אבל שוב לא שמעתי כלום. הבנתי שהצנצנת הזאת משתיקה מחשבות לב. סגרתי אותה מיד ואספתי את כל המידע שאני צריך וישר עליתי לכיתה. באתי לספר את כל מה שאני יודע אבל לא הצלחתי להוציא הגה. ואז הבנתי שלמילים יש כוח ושאתה לא צריך להשפיל אלא לרומם ואם יש למישהו קשיים אתה רק צריך לעזור לו.
