משחק השחמט הקשה

משחק השחמט הקשה

 

היה היה ילד ששיחק שחמט והיה ככה ככה בסדר.

הוא היה ככה ככה, כי הוא היה ילד קטן רק בן 6.

שיחק ושיחק עד שהוא היה בן 11,מנצח כל ילד וילד.

אפילו מנצח ילדים בני 12,17,14…

כל האנשים היו בשוק, אמרו OMG איך הילד מנצח מבוגרים.

והילד כבר בן 32. אין אחד שמנצח אותו.

הילד שיחק מול ילד בן 5 משחק שחמט, הילד הוא המבוגר בסיפור,

קוראים לו: שמולי והוא שיחק בלי לחשוב, לבסוף הפסיד.

כולם צחקו על שמולי.

וזו הבעיה הגדולה של הסיפור, יש בעיה רק בגלל משחק שחמט.

שמולי אמר לעצמו: “איך אני אפתור את הבעיה הזאת”?

שמולי אמר: “אני אעשה עוד מלא משחקים כדי להשתפר

וחזר להיות חזק בשחמט.

שמולי כבר בן ,56 הוא כבר מאוד מאוד חכם.

הוא אמר לכולם: “אני רוצה לשחק מול הילד שניצח אותי בשחמט”.

הילד שניצח אותו כבר בן 37,הגיע התחיל לשחק עד ששמולי הפסיד עוד פעם!

שמולי בכה ובכה והילד אמר לשמולי: “בא אני אגיד לך את השיטה שלי”,

הוא היה יכול לבלבל כל מוח של בן אדם במיוחד את הזקנים.

וככה הזקן שמולי פתר את הבעיה וגם הוא יכול לבלבל את המוח.

אבל הילד לא נותן לו לנצח.

שמולי  היה מאוד מאוד כועס, שמולי אומר לו: “תן לי כבר לנצח, אתה תמיד מנצח ולא נותן לנצח”!

שמולי חוזר לבית שלו כועס מאוד ,לא מצליח לפתור את הבעיה.

רואה בטלפון שלו איך היה העבר שלו, ראה איך הוא היה גרוע  ועכשיו הוא הבין שלא תמיד הוא יכול

לנצח. הזקן כבר היה בן 95 ועשה 30 משחקים עם הילד ו… ניצח. המשחק היה קצת שמח אבל היה

מאוד שמח .                              

יום אחד שמולי ראה את הילד ואמר לו: “תקשיב רציתי לעשות איתך שלום, תודה רבה שנתת לי לנצח, אני מאוד מאוד שמח שנתת לי פעם אחת לנצח, כי לפעמים אתה לא נותן לי, תודה רבה”.

השניים עשו ביניהם שלום, היו שמחים, אמרו סליחה.             סוף.                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                         

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »