מרים והחיפושית איגי
פעם אחת באמצע שנת הלימודים, מרים קמה מוקדם מאוד בבוקר לשמע זמזום מעצבן ליד האוזן. מרים ניסתה להעיף את מה שזמזם לה ליד האוזן אבל הזמזום המשיך והמשיך.
לבסוף מרים קמה מהמיטה ובדקה מה מפריע לה לחזור לישון וגילתה חיפושית מרחף לה ליד המיטה.
מרים ניסתה ללכוד את החיפושית ולשחרר אותו לחופשי דרך החלון שליד המיטה אבל החיפושית הקטן כל הזמן ברח. מרים התחילה לשמוע קול קטן שלחש “תעזרי לי, אל תלכדי אותי…” מרים הסתובבה במקום וניסתה לקלוט מאיפה הלחישות מגיעות. לבסוף מרים נכנעה והתחילה להתארגן לבית הספר. מרים הגיעה לבית הספר זורחת כמו כל יום.
המורה לימדה היום על תגובת המוח כשהוא קולט אותנו, היא הסבירה על זה שאנחנו רואים הפוך אבל המוח שלנו מתקן את זה ומראה לנו את המראה בצורה רגילה (צורה שכולנו מכירים) כשמרים התחילה להעתיק מהלוח את הסיכום של העבודה היא שמעה שוב את אותה הלחישה: “תעזרי לי!” כשמרים הסתכלה סביב הכיתה המורה ראתה אותה ושאלה “מרים, הכל טוב?” ומרים ענתה “כן, סתם כאב ראש קל” ומרים המשיכה להעתיק מהלוח את הסיכום.
כשנשמע צלצול הפעמון והגיע הזמן להפסקת אוכל, מרים ראתה שסביב קופסת האוכל שלה מרחף חיפושית. ושוב, אותה הלחישה “תעזרי לי! אני רעב” מרים שאלה בלחש “מי… מי עושה את הקול הזה?” והחיפושית קיפץ במקום. “אם זה אתה שלוחש, תלך שני פעמים מעל קופסת האוכל שלי” אמרה מרים, החיפושית עף פעמיים מעל קופסת האוכל של מרים. מרים נבהלה, היא לקחה קצת מהלחם שלה ושמה אותו על השולחן החיפושית מיד עף ואכל.
כשהגיע הצלצול שמבשר על סוף היום, מרים התחילה ללכת לכיוון הבית היא שמעה את אותו זמזום מוכר. מרים הסתובבה וראתה את החיפושית עף אחריה.
“מה אתה צריך עכשיו?!” שאלה מרים, “אני…. אני צריך מקום ללון בו, מקום חם ונעים ללון בו” אמר החיפושית, “בסדר, אבל רק ללילה אחד” אמרה מרים.
כשהגיעו לבית של מרים, החיפושית נחת על הכיסא שליד שולחן האיפור של מרים, ונח, מרים נחתה על המיטה והתחילה לעשות שיעורי בית.
אחרי שעתיים, אמא של מרים, רונית, קראה למרים לבוא לאכול “מרים, בואי לאכול!” “מה יש לאכול?” שאלה מרים את אמא שלה, “יש שניצל עם חלה” ענתה אמא של מרים. מרים מיהרה לרדת לאכול, היא הייתה ממש רעבה. באמצע האוכל, מרים שמעה שוב את אותו זמזום מוכר, “מה עכשיו?” שאלה מרים את החיפושית, “אוכל… קצת אוכל” קרא החיפושית, מרים חתכה חתיכה קטנה מהחלה ונתנה לחיפושית.
קצת יותר מאוחר, מרים יצאה כדי לקלוע עם חברתה הטובה לילי צמות אחת לשנייה, החיפושית צפה בהם בזמן שהם שיחקו תופסת…
כשהיה כבר 17.00 אחר הצהריים מרים חזרה הביתה לאכול ארוחת ערב להתקלח ולישון. כשמרים נכנסה למיטתה היא שמעה שוב את הזמזום של החיפושית המדבר.
“אתה יכול להפסיק? שאלה מרים את החיפושית, “כן, בסדר” ענה החיפושית.
“מה שמך?” שאלה מרים, “איגי” ענה החיפושית. “את יודעת, ברחתי מעיר מולדתי כי היה שם מחסור במים ובאוכל והייתי ממש רעב. והגעתי אל ביתך וזה נראה לי נחמד אז נכנסתי אליך”. ומרים הלכה לישון.
למחרת מרים קמה מוקדם בבוקר לשמע הזמזום המוכר של איגי.
“בוקר טוב!” זמזם איגי ליד אוזנה של מרים, “בוקר טוב גם לך” ענתה מרים.
מרים שחררה את איגי אבל עד היום הם נשארו חברים.
