לפני כשלוש שנים היה איש, שמו חנן. חנן חי וגר בישראל אך היה לו סבא שגר בסין, שמו של סבו הוא דן.
חנן החליט כי עליו לנסוע לבקר את סבו בסין , שהיה מאוד חולה. אף אחד לא ידע באותו העת שסבו חלה בנגיף הקורונה וכך חנן נדבק בנגיף כשבא במגע עם סבו. חנן שיער שמדובר בשפעת רגילה ובנסיעה שלו חזרה ארצה, הוא הדביק את הנוסעים בטיסה ואת השוהים בשדה תעופה, כך למעשה הנגיף מתחיל להתפשט במהירות גדולה מאוד.
אנשי ממשלה אינם יודעים כיצד ועם מה הם מתמודדים ופונים לאנשי חקר ומדע- עולות השערות רבות. חלק מהאנשים סבורים שמדובר בעטלף, חלקם מאמינים שהנגיף הונדס בכוונת תחילה ויש הגורסים כי עבדו על חיסון הנגיף במעבדות בסין והדבר הדביק אדם וכך הדביק את שאר העולם.
עקב התפשטות הנגיף ורמה גבוהה של תחלואה בבתי חולים, הממשלה מתכנסת לישיבה דחופה ומגיעה להחלטה כי חייב לעשות סגר כללי. הסגר הכללי הינו מציאות שעם ישראל לא הכיר לפני. וחיים חדשים, אשר מקשים רבות על כל אזרחי המדינה ובכל תחום. בתי ספר נסגרים, עסקים נסגרים והורים וילדים אינם רשאים לצאת מביתם אלא לצרכים חיוניים בלבד.
ההורים מאבדים את סבלנותם ואינם יודעים כיצד להתמודד עם המציאות החדשה שנכפתה עליהם ומנסים למצוא פתרונות איך להעסיק את הילדים במהלך כל היום. הילדים עצמם משתעממים בבית ומוצאים עצמם לעיתים קרובות צופים בטלוויזיה ופחות מעסיקים את עצמם בתחומים אחרים.
כולם מחפשים לחזור לשגרה במהרה אך יודעים שהנגיף לא יעזוב אותנו בזמן הקרוב. אזרחי מדינת ישראל, מרבים להתפלל ולבקש שהקורונה תיעלם מין העולם.
התקווה היא שעם הרבה תפילות ובקשות כל הערים ייהפכו לירוקים ונלמד לחיות טוב לצד הנגיף…
