בס”ד ח’ בטבת התשפ”ג
שם הכותב: בניה ברוך בוחניק, כיתה: ד1 בנים.
שם המחנך: הרב מעוז דדו.
שם בית הספר: תתמ”ד נעם חומת שמואל, ירושלים
מצוה גוררת מצוה
מעשה שהיה על ילד בשם אריאל בן ה-10 מירושלים. אריאל הוא ילד חכם שאהב את משפחתו מאד ומאד חברותי ואוהב לעזור לאנשים.
פעם אחת אריאל נסע יחד עם אבא שלו באוטובוס מביתו לבית הספר, הוא עלה והתיישב בתחנה הראשונה באוטובוס שהיה ריק במקום שהוא הכי אהב עם 4 כיסאות, ליד אבא. אבא כמדי בוקר היה צריך לרדת לאחר מספר תחנות ואריאל נשאר באוטובוס להמשך הדרך לבית הספר.
מיד לאחר שאבא של אריאל ירד, האוטובוס המתמלא בהמון אנשים כשרבים מהם עומדים וצפופים. פתאום עלתה לאוטובוס אישה מבוגרת מאד עם סלים, אריאל הסתכל סביבו וראה שאין מקום בכלל וקם במהירות לקראת האישה ואמר לה שהיא יכולה לשבת. האישה מאד שמחה והודתה לו ושאלה אותו אם יש לו סידור משלו, אריאל אמר שכן, אך האישה כן הוציאה מהתיק שלה סידור חדש לגמרי, עם נרתיק מאד יפה וכתב ברור עם אותיות גדולות וצבעוניות ובסוף הסידור גם היה את ספר תהילים. האישה אמרה לאריאל שהיא תקופה ארוכה שמה לב בנסיעות באוטובוס לטוב ליבו של אריאל והיא מאד רוצה להעניק לו את הסידור המיוחד. אריאל מאד שמח והתרגש על הסידור החדש והיפה, ובמיוחד שהסידור שלו קצת ישן. האישה אמרה לאריאל שרואים שהוא ילד צדיק ושהסידור מגיע לו מכל הלב ושהיא מתפללת שירבו אנשים וילדים כמוהו.
בהמשך הנסיעה, פנה לאריאל איש צעיר שאמר לו שעדיין לא התפלל חלק מתפילת שחרית ושאל את אריאל אם אפשר להשלים החלק שלא התפלל עם הסידור שלו, שהיה הסידור החדש שהביאה לו האישה המבוגרת, אריאל הסכים מיד ובשמחה והסידור עזר לאותו איש להתפלל תפילת שחרית. לאחר שהאיש התפלל, הוא החזיר הסידור לאריאל, הודה לו והחמיא לו על הסידור היפה והמיוחד.
הנסיעה באוטובוס באותו בוקר הייתה ארוכה מאד עם הרבה פקקי תנועה ואריאל ראה שהוא מאחר לתפילה בבית הספר ולכן גם הוא ניצל הזמן על מנת לקרוא קטעי תפילה וגם תהילים בדרך עם הסידור החדש שהוא כל כך התחבר אליו וקיבל החלטה שהסידור הזה ילווה אותו לכל מקום, ויסייע לו לא לבטל את זמנו.
אריאל ירד מהאוטובוס, הלך למעבר חציה שמביא אותו לבית הספר ופגש שם איש עיוור, ולמרות שעבר איחר לבית הספר ומאד מיהר, אריאל שאל את האיש העיוור אם הוא צריך עזרה לעבור במעבר חציה, האיש אמר שישמח שהוא לעזרה ואריאל עזר לו לעבור את המעבר חציה. האיש שאל אותו אם יוכל לקחת אותו לבית הספר שהיה בית ספרו של אריאל ולכיתה ד1 שהיתה גם כיתתו של אריאל. אריאל שמח מאד וסייע מאד לאיש להגיע לכיתתו שלו, האיש הודה לאריאל לפני הרב וגם המנהל שחיכה שם וגם לפני כל הכיתה. כולם מחאו כפיים לאריאל שחשב לעצמו איך זה שלמרות שהיתה לו נסיעה ארוכה מאד ואיחר, המעשים טובים והמצוות בין אדם לחברו שזכה לקיים גררו עוד מעשים טובים ומצוות וחש בתוכו התרגשות ושמחה אמיתית של עשיית מצוה ומעשה טוב וכמה זה מאיר את העולם ומביא לעוד טוב.
