שלום קוראים לי הודיה יום טוב, אני בכיתה ד’2 ולומדת בבית ספר טל חיים.
אני רוצה לספר לכם על סבתא שלי שקוראים לה נעמי. היא עלתה מפרס לארץ ישראל. תראו בעצמכם:
סבתא שלי נולדה בפרס לפני 80 שנה. כשהייתה ילדה קטנה בת 6, אמה ואביה נפטרו והיא נשארה לבד. היה לה מאוד קשה להיות יתומה בלי הורים. כשהייתה בת 18היא התחתנה עם סבא שלי ז”ל, אורי. כשסבתא הייתה בת 20 היא עבדה בבתים של אנשים זרים, בשביל להביא למשפחה כסף. היא הרוויחה סכום גדול שהספיק לקניית אוכל.
יום אחד סבא אורי אמר: “נעלה לארץ ישראל!”
עכשיו אני אספר לכם איך הם עלו לארץ ישראל: הם לא יכלו להביא איתם את הדברים, בגלל שהשלטונות הרשעים לא הרשו לעזוב את הארץ. הם לקחו איתם מעט אוכל ומים, מעט בגדים ואת רוב הכסף והרכוש השאירו מאחור. הם כל כך רצו לעלות לארץ, שהם הסכימו לעזוב הכול. התארגנה קבוצה קטנה של כמה חברים שרצו לברוח ביחד. לירן, שירן, מיכאל וסבא וסבתא. הם היו צריכים לברוח בלילה, כשכולם ישנו. זה היה מאוד מאוד קשה, כי לא היה מטוסים פעם, אז הם היו צריכים סוסים. הם רכבו על הסוסים כל הדרך, וישנו במערות. היה להם קשה אבל הם לא התייאשו! הדרך הייתה מאוד מסוכנת כי הם ראו חיות רעות ושודדים, אבל סבא שהיה אמיץ, שלף את החרב, רץ אל השודדים והתחיל להכות אותם. השודדים כל כך פחדו עד שהם ברחו. הבדואים (אנשים שגרים במדבר) שהיו בדרך, עזרו להם והביאו להם אוכל.
אחרי שעברו כמה חודשים הם סוף סוף הגיעו לארץ ישראל! סבא ירד מהחמור והתחיל לנשק את אדמת ארץ ישראל. גם סבתא ירדה מהחמור והתחילה לנשק את אדמת ארץ ישראל. הם היו כל כך נרגשים!
כשהם הגיעו לארץ הם גרו במעברות שהיו בגבעת משואה. היה להם קשה לגור שם כי זה היה צפוף.
כאן בארץ נולדו להם ארבעת ילדיהם. לבכור קוראים ניסים, לשני קוראים דני, השלישית היא רונית והרביעי הוא בנימין- אבא שלי.
יום אחד, כשסבתא הייתה בחצר, אבא שלי שיחק באצטרובלים. הוא זרק את האצטרובל לאח הגדול ששמו ניסים. ניסים זרק לדני וכך הם התחילו לשחק. פתאום איש רע אחר פתח את דלת הביוב והשאיר אותה פתוחה בכוונה. אבא שלי לא שם לב ונפל לתוך הביוב הפתוח. סבא שמע את הצרחות של בנו האהוב, רץ מיד אל החצר וראה את שאר האחים שלו צורחים: “אבא! אמא! הצילו! בנימין נפל לתוך הביוב!” אמא באה וראתה את הילדים שלה צורחים. היא אמרה: “אורי, אני חושבת שאיש רע פתח את דלת הביוב ובנימין נפל לתוכו.” סבא מיהר הכי מהר שהוא יכול וראה שבנימין צועק ובוכה: “הצילו! הצילו! אבא, אמא, תצילו אותי! אני לא רוצה להישאר כאן!” סבתא אמרה: “תחזיק חזק, אנחנו מגיעים!”
היא לקחת איתה את החבל הישן שהביאו מפרס, זרקה אליו וקראה: “אורי, דני, ניסים, רונית, בואו תעזרו לי למשוך.” הם משכו ומשכו ומשכו ותוך כדי אמרו: “אל תדאג, אנחנו באים להציל אותך. תוך שניה תהיה למעלה.” כשאבא יצא הוא היה מלא בשריטות ובבוץ. סבתא לקחת אותו בזרועותיה וסחבה אותו לאמבטיה הקטנה שהייתה, ושם שטפה אותו במשך דקות ארוכות. סבתא הייתה מודאגת, כי פתאום ראתה פצע שכולו שטוף בדם. היא לקחה אבן, שמה על הפצע ושמה הרבה הרבה מים.
אחרי כמה ימים הפצעים עברו, ואבא שלי גדל והתבגר .
והיום אני מגיעה לבקר את סבתי , והמאכל האהוב עלי שסבתא מכינה הוא אורז וגונדי.
