היה היה פעם ילד בשם גיל. לגיל היה ספר שהוא מאוד מאוד אהב. לספר קראו “המידע
על הציפור”.
זה היה הספר האהוב ביותר על גיל. הוא כל כך אהב אותו ומרוב שהוא אהב אותו
הוא היה ישן איתו בלילה.
הכל היה ממש נהדר, עד שפתאום גיל קם בבוקר וראה שהספר נעלם. גיל חשב
שמישהו לקח אותו, עד שראה את הספר מתעופף בחדרו באוויר. גיל קרא: “רד
למטה ספר, רד למטה” ופתאום הספר ענה לו: “אני הספר המעופף שלך”. “מה?”
צחק גיל “איזה שטויות”, ומיד הספר ענה לו: “לא! אני מלמד אותך על ציפורים
ובגלל זה אני יודע לעוף”. גיל החל להאמין ושאל אותו: “אני יכול לטוס עליך?”
“בוודאי” ענה הספר, ויחד הם עפו לארץ הציפורים.
“איזה יפה פה” אמר גיל. “נכון?” ענה הספר. “כן, אני מרגיש שאני יכול לדבר עם
ציפורים” ענה גיל, ואז הספר הכיר לו חבר תוכי שלו בשם מקס, וכך גיל ומקס
התחברו ונהיו חברים טובים, עד שהגיע האויב הרשע של מקס ואמר: “אני אורי
ואני פה כדי לטרוף את חברך”. “לא!” צעק מקס ואז החלה מלחמה. מקס ואורי
התחילו לריב עד שגיל אמר לספר: “אנחנו חייבים לעשות משהו”, ואז הספר
אמר: “יש לי רעיון, בוא תראה לו שאתה יכול להיות חבר גם שלו”. רעיון
טוב” אמר גיל והציע: “בוא נדבר איתו”. גיל פנה לאורי ואמר: “לא
כדאי שתטרוף אותי כי אני רוצה שנהיה חברים”. “בשמחה” אמר אורי
וכך נפתרה הבעיה. גיל והספר נפרדו ממקס ואורי והם חזרו
לביתם.
מאז כל יום חמישי גיל והספר הולכים לבקר את מקס ואת אורי.
