יום אחד ישבה תמר בסלון ואמרה לסבא: “סבא, אתה יכול לספר לי על אבא שלך, סבא-רבא אברהם?”
“בטח מתוקה שלי, בשמחה” ענה סבא. “את יודעת שסבא אברהם היה הרב של הכפרים היהודיים בהרי האטלס שבמרוקו. הוא היה מלמד אותם תורה והיה השוחט והמוהל של כל הקהילות. כשהחליט הרב אברהם לעלות לארץ, הוא עבר מכפר לכפר עד ששכנע את כל הקהילה להצטרף אליו לארץ ישראל. עד כדי כך הם היו חשובים בעיניו, שהוא לא רצה להשאיר אף יהודי מאחור.”
“איזה סבא צדיק יש לנו! ממש אפשר ללמוד ממנו על מידות של אחריות ואהבת ישראל” אמרה תמר, “יש לך סיפור על סבא הרב אברהם גם פה בארץ?”
“בוודאי! אני אספר לך סיפור קטן.”
“פעם אחת, סבא נסע במיניבוס להילולה של רבי יעקב אבוחצירא, שערך נכדו, רבי יחיאל אבוחצירא, הרב של רמלה. היו עוד אנשים במיניבוס והם התחילו בנסיעה. באמצע הדרך המיניבוס הפסיק לנוע, המנוע פשוט נכבה. הנהג ניסה וניסה להתניע ולא הצליח. ירדו הנוסעים מהמיניבוס והתחילו לדחוף אותו. הם דוחפים ודוחפים, אבל כלום לא עזר, וככה הם התעכבו בערך חצי שעה.” בינתיים, סבא אברהם ניגש לנהג ואמר: “תפתח לי בבקשה את מכסה המנוע.”
“מה אתה מבין במנוע? אתה רב, לא טכנאי מנועים!” ענה לו הנהג.
“מה זה משנה לך? אתה יכול לפתוח לי את המכסה?” התעקש סבא.
לבסוף הנהג פתח את המכסה. סבא שם את ידו על המנוע ואמר:”רבי יעקב אבוחצירא, אנחנו באים להילולה שלך. אם אתה רוצה שנבוא, אז תעשה משהו שיגרום למנוע לעבוד. אם אתה לא רוצה שנבוא – אז זה בסדר, אנחנו נמצא דרך לחזור הביתה.” אחרי שסיים, הוא אמר לנהג: “עכשיו בבקשה סגור את מכסה המנוע, ותתניע.”
“מה עשית?” שאל הנהג בספקנות.
“מה אכפת לך? אני דיברתי עם מישהו” ענה סבא.
הנהג חשב לעצמו ‘טוב…’, אבל הוא לא האמין שמשהו עומד לקרות. הנהג התיישב במיניבוס ואיזה פלא – המיניבוס התניע! הם המשיכו בנסיעה ולבסוף הגיעו להילולה בזמן.
“וואו סבא, איזה סיפור מדהים!” קראה תמר בהתפעלות.
“כן” אמר סבא, “הכל בזכות צדקותו של סבא הרב אברהם ובזכות אמונת החכמים הגדולה שהייתה לו.”
“סבא, שמעתי מאמא שיש לנו ראשי תיבות לשם המשפחה שלנו, זה נכון”?
“כן, בוודאי. בראשי התיבות השתמשנו בעיקר במרוקו – אדהא”ן, כלומר: ‘אני דוד המלך אשר נמשחתי’. אבל כשעלינו לארץ שינינו את השם לדהאן.”
“וואו סבא, איזו זכות להיות חלק מהמשפחה הזאת”!
