פעם אחת הייתה צריכה להיות חתונה והאנשים חשבו לעצמם איפה נעשה את החתונה? ולחתן צץ רעיון: בוא נלך למערת רבי שמעון בר יוחאי ושם נערוך את החתונה, וכשהגיעו הם ארגנו את כל הדברים שצריך לחתונה , החתן אמר לשמואל חברו שמארגן את החתונה, צריך מנורות לחתונה כי האירוע יתקיים בערב ולא יהיה אור, לא נוכל לראות שום דבר, שמואל חברו הרגיע אותו ואמר ”אני יארגן לך מנורות אוקי “.. אמר החתן : ” יש לך 4 שעות לארגן מנורות “. שמואל : ” אוקי “. חתן אמר : “בערב נראה את השקיעה” .. ושמח החתן שסוף סוף הוא מתחתן. ובזמן החתונה האישה אינה הגיעה, והחתן התקשר אליה, וכשענתה: היא צעקה עליו ואמרה : ” אני לא רוצה להיות איתך כי אתה שיקרת לי אתמול ואתה קיללת את ההורים שלי “. ואמר החתן :”זה לא אני!! אחי התאום קילל את ההורים שלך ” . ואמרה : “אחיך התאום קילל את הורי אני לא מאמינה… וגם אחיך התאום הוא בעלה של אחותי הקטנה ” וענה החתן ואמר : “בקיצור את באה או לא “? וענתה לו ואמרה : “אני יתארגן ויבוא בעוד חצי שעה בסדר ” … וענה לה החתן : ” אוקי “. ושהם התחתנו הם הרבו את המשפחה ונהיו הרבה ילדים יותר ויותר. הם אמרו אחד לשני ככל שאתה מרבה את המשפחה יש לו מצוה ממש גדולה .
הרפתקה באמצע הלילה
הרפתקה באמצע הלילה זה היה ביום שני בערב בשעה 9:27. צרחה נשמעה מהבית של השכנים וזאת לא הייתה צרחה של שמחה. לא כל כך הבנתי