מערת החול

שלום קוראים לי צ’או, ואני בן 11 . ואם תקראו את הסיפור הזה כדי שתדעו שיש לי חיית
מחמד מדברת! קוראים לו זו והוא זיקית )סוג של לטאה( , וגם תדעו שלאח הגדול שלי
קוראים פרד, ולאמא שלי קוראים אביגיל. אה כמעט שכחתי להגיד לכם, שכנראה אני עומד
להאכל על ידי מפלצת!. הכל הכל התחיל ביום חמישי .
גלנג גלנג גלנג גלנג גלנג “די שעון תסתום” גלנג גלנג גלנג גלנג “סתום כבר”, זו: “צ’או, נראלי
שלא ישנת טוב?” “אתה צודק, חלמתי חלום ממש מוזר על שעון חול ענקי כזה” זו:”באמת
מוזר, אבל אני מסכים שהשעון מעצבן”, “צ’או תתארגן לבית הספר” אמא אמרה “טוב, אני
מתארגן”, “צ’או אתה יודע איפה התיק שלי?” שאל אותי פרד, “הי זו אתה יודע איפה המח
של פרד?” שאלתי את זו, זו:”חה חה חה חה”, “הי!, לא מצחיק” צעק עלינו פרד, אני וזו
ברחנו בצחוק ורצנו לדלת של הבית, “בי אמא” “בי תהנו”.אני וזו התחלנו ללכת לבית הספר.
הגענו בול בזמן ובדיוק המורה נכנסה “בוקר טוב לכולם” “בוקר טוב לשלומית” כל הכיתה
אמרה, “אוקי, חבל על הזמן, לפתוח מחברות היסטוריה”, “נו באמת” אמרתי, זו: “אני לא
מאמין שזה השיעור הראשון היום”. כעבור חצי שעה שאני וזו ישנים משעמום, פתאום,
העיפרון שלי התחיל לרעו ד, “מה” אמרתי בבילבול, וגם פתאום כל הדברים שלי על השולחן
התחילו לרעוד, ואז כל הכיתה! “המורה מה קורה כאן?!” צעק ילד אחד “אני לא יודעת אבל
תשארו רגועים” ניסתה להרגיע המורה, אבל היא לא הצליחה כי פתאום ניהיו סדקים
בריצפה, וגדלים! עוד ועוד ועוד עד שניהיה בור ענ קי, וכל הכיתה
נפלה!.“אהההההההההההההההההההה!” כל הכיתה צעקה כולל אני, זו והמורה. כולנו
נחתנו על חול אדמדם “אני לא מאמין, אני חי” אמרתי בהקלה, זו: “גם אני חי”, כל הכיתה לא
ידעה איפה אנחנו. זו:”ואוו מה זה המקום הזה?”, “בטח נפלנו קילומטרים” אמרתי בבילבול.
“שלומית מה נעשה?” שאל ילד, “נתקשר להצלה”, “ואוו תראו את זה” הצבעתי על הערפל
הסגול שבהמשך הדרך, “בואו נלך” “לא, נשארים כאן” אמרה שלומית “למה?, בואו נחקור”
“לא!. אוי אן קליטה בטלפון” “אני הולך עם זו” זו: “כן”, “גם אנחנו באים” אמרו 3 ילדים שלא
פחדו. אני וזו ו ה 3 ילדים התחלנו ללכת, ככול שהלכנו יותר, נהיה יותר ערפל סגול, שכבר
הגענו למקום שכבר היה ממש קשה לראות, ראינו פתאום שעון חול ענקי!, “אני לא מאמין
כמו בחלום!!!” עוד שניה התעלפתי, אבל פתאום נהיה חושך מוחלט. זו:”אני לא רואה כלום”
“גם אני” אמרתי בפחד, פתאום אני וזו שמענו צרחה מאיפה שהיו שלושת הילדים, זו: ”אוי
לא” , פתאום ראיתי מהחשכה, 6 עינים גדולות בצבע אדום שמסתכלות עלי ועל זו!, אני וזו
ברחנו משם בלי לחשוב פעמים, זו:”מה זה הדבר הזה?!” “אני לא רוצה לדעת!”,פתאום
שמענו שאגה כמו של טירקס!, אני וזו התחבאנו מאחורי סלע גדול, אני וזו הצצנו והיינו
מאחורי המפלצת!” וראינו את כולה!, היה לה 3 ראשים! ובכל ראש שתי עינים, המפלצת
היתה ממש דומה לדינוזאור מעופף, כנפיים ענקיות שהם גם הידים שלו!!. זנב ארוך וגדול,
והעור שלו בצבע כחול אפרפר כהה. רק שיש לו 3 ראשים!!. כמה מטרים ממני ומזו יש את
השעון חול הענק, היה לו ממש קצת חול בקערה שלמעלה, זו:”מענין מה יקרה שיגמר הזמן”,
אחד מהראשים של המפלצת הריח אותנו, “מה נעשה?” אמרתי בפחד, זו:”אוי לא”, הראש
ראה אותנו, “אהההההה!” אני וזו רצנו כמה שיותר מהר והגענו למבוי סתום , 3 הראשים ראו
אותנו ופתחו את הפה שלהם עם הרבה שינים, אבל אז כל החול התחיל לרעוד, אני וזו ראינו
שניגמר החול בשעון חול. והעינים של המפלצת שנו את הצבע לסגול!!, המפלצת עפה בטיל
משם,כל המקום הזה רעד בטרוף, אני וזו רצנו לאיפה שכל הכיתה היתה. הגענו מתנשפים,
לפני שהכיתה הספיקה לשאול מה קרה, החול התפוצץ כמו הר געש והעלה את הכיתה
למעלה ממש מה……. “צ’או, צ’או. קום” זו העיר אותי ואמר שישנתי, “איפה אני?” זו:אתה
בכיתה בשיעור היסטוריה. “אני חלמתי?”. שאני וזו חזרנו הביתה, זו אמר לי ששנינו ישנו
בשיעור וחלמנו את אותו החלום. אבל בתוך הבקבוק שלי ובתוך התיק שלו ובתוך הכיסים
שלי היה חול.
הסוף