“תנו לי צדקה בבקשה, אני צריכה כסף” שמעתי קול קורא מבין ההמונים. הבטתי לצדדים ולא הבנתי מהיכן הקול מגיע… כעבור רגע הקול נשמע שוב: “תעשו חסד, אני צריכה כסף”. לפתע ראיתי אישה זרה מתקרבת אלינו. היא היתה לבושה בבגדים מרופטים, פניה היו נראות חיוורות ועצובות. והיא הושיטה את ידה לעברנו והמשיכה למלמל: כסף… כסף… תהיתי איך הורי יגיבו? מה יעשו?
הכל התחיל יום אחד כאשר הלכתי עם הוריי לבילוי בקניון. צעדתי איתם לכיוון הקניון ובזמן שאנחנו מתלבטים אם נרצה לאכול פיצה או המבורגר… הופיעה פתאום האישה הזו. “אמא, למה האישה הזו מבקשת כסף?” פניתי אל אימי.
אמא שלי הסבירה לי שיש אנשים שאין להם כסף, אפילו לאוכל ולבגדים, לא לכולם יש כסף לקניונים, ממתקים, חוגים כל מיני דברים. אז אמרתי לאמא ואבא שאני ממש רוצה לתת לה כסף ולעזור לה ואולי אפילו לקנות לה משהו.
אבא מיד ניגש אליה ושאל אותה שאלות, התעניין בשלומה ונתן לה כסף.
המשכנו לקניון עשינו קניות, קנינו בגדים, אכלנו פיצה ולקינוח גלידת מסטיק עם סוכריות, הגלידה האהובה עליי. אבל כל הזמן המשכתי לחשוב על האישה שראיתי בכניסה…
אבא הזמין מגש נוסף של פיצה, שאלתי אותו: “אבא, למה אנחנו מזמינים מגש פיצה נוסף?, הרי אכלנו כבר” והוא ענה לי: “את זוכרת את האישה בכניסה שביקשה כסף?, זה בשבילה.” פניי קרנו מאושר. יצאנו מהקניון, והלכנו להביא לאישה את מגש הפיצה. היא הודתה לנו בביישנות וחייכה.
בדרך הביתה, אבא שלי הסביר לי שחייבים תמיד לתת צדקה למי שצריך גם אם הוא מבקש וגם אם לא מבקשים מאיתנו. חשבתי לעצמי שאני אשתדל יותר לעשות מעשים טובים, לעזור לאחרים, לתרום לצדקה ואפילו לשמח אותם.
“מי שנותן, ה’ נותן לו חזרה”.
צריכים לעשות מצוות כל הזמן, מעשים טובים ולדאוג גם לאחרים כמו דואגים לנו. אני שמחה שהלכתי לקניון , למדתי שצריך לעשות מצוות, להיות אדם טוב, לעזור לאחרים גם אם לא מבקשים ממני עזרה, זה משמח את האנשים וגם אותי.
למחרת כשחזרתי מבית הספר מעדתי בכביש, מזל שלא קרה לי כלום. האם זה בגלל נתינת הצדקה?…
