מעיין הזמן
אוף. חנה מלמלה שוב ושוב בדרכה מבית הספר. היום המורה אמרה לנו לעשות עבודה
על נחמה ליבוביץ
בגלל שהיא דמות החמד של השנה, תוך שבועיים.
תוך כדי שהיא מדברת לעצמה ובועטת באבנים, אח שלה, שמעון שבא לקראתה וקרא:
נחמה ליבוביץ?! אני שמעתי עליה, היא הייתה מורה לתנ”ך ומחנכת .. אולי נוכל לבקש
מתלמידיה שיספרו לנו עליה.
אני תלמיד שלה. פתאום שמעון, והסתובבו לאחור כדי לראות מי זה וראו איש מחייך,
תוכל לספר לנו עליה? שאלו חנה ושמעון,בשמחה. ענה האיש והחיל לספר:
התרגשות גדולה הייתה בכפר מימון אתם בוודאי אתם שואלים למה, כי חנה מגיעה לשבת
להעביר שיעורי תורה.
אבל דוד הקטן הכי התרגש כי נחמה תתארח בביתו.
בשבת, כשנחמה באה, דוד הזמין אותה לשבת על ידו בסעודה,
באמצע הסעודה דוד אמר לנחמה. אני אוהב אותך; למה? שאלה נחמה, בגלל שתעבירי
שיעור לחברים שלי מהגן. אני כל כך מצטערת, אין לי זמן פנוי היום כל השבת אני מעבירה
שיעורים,ענתה לו נחמה.
דוד בכה, נחמה הרגיעה אותו ואמרה לו ;אני מבטיחה לך שבפעם הבאה שאבוא , אעביר
שיעור לילדי הגן.
לאחר זמן קצר שוב הוזמנה נחמה לכפר מימון, אבל נחמה אמרה: ;אני באה רק בתנאי שאני
מעבירה שיעור לילדי הגן, כי הבטחות צריך לקיים, וכך היה, אני הייתי אחד מילדי הגן.
;וואו.התפעלו חנה ושמעון,איזו אישה אמיתית, תודה לך שסיפרת לנו את הסיפור, הוא
היה מאוד מעניין; ונפרדו מהאיש.
;אני לא תלמידה שלה, אבל ביתי כן, שמעו אישה זקנה, רוצים לשמוע סיפור?
;כן, קראו חנה ושמעון והאישה התחילה בסיפור:
זה היה בחורף גשום וסוער, ביתי שרה לא הרגישה טוב ושכבה במיטה.
ערב אחד ראיתי אותה מתארגנת ליציאה, ושאלתי אותה לאן היא הולכת, היא ענתה לי
שהיא הולכת לשיעור של נחמה, אמרתי לה שהיא לא יכולה ללכת בגלל שהיא חולה וקר
בחוץ ואז הבת שלי שאלה אותי: אם ההייתי אומרת לך שאני הולכת להביא אוצר ההיית
מרשה לי?
בוודאי, אמרתי לה, וביתי אמרה אז השיעור של נחמה הוא כמו אוצר בשבילי.
לא הייתה לי ברירה והסכמתי לה
אתם מבינים ילדים כמה השיעור של נחמה כה יקר? ומי שהיה בשיעוריה הרוויח;
;מבינים; אמרה חנה ונפרדו מהאישה.
חנה ושמעון התחילו ללכת הבייתה אבל פתאום שמעון נעצר,למה אתה עוצר?שאלה חנה
ושמעון סימן לה להסתכל ימינה, בצד ימין היה שלט ובו כתוב;מעיין הזמן שתו מהמעיין
וחשבו לאיזה תקופה אתם רוצים לעבור
"התקופה של נחמה ליבוביץ; פתאום חנה צעקה ושניהם התחילו לרוץ לעבר המעיין.
הם שתו מהמעיין וחשבו על התקופה של נחמה ליבוביץ.
לפתע נחתו על ספה נוחה וראו אישה מבוגרת מחייכת לעברם, שלום, אני נחמה באתם
ללמוד תורה? ;כן, גמגמו חנה ושמעון, אני רגע הולכת להביא קצת שתייה ותנ”ך ונתחיל
בלימוד. אמרה להם נחמה.
הם למדו על פרשת השבוע, מה קשה לרש”י בפסוק, ונהנו מכל רגע.
;אנחנו צריכים ללכת, תודה רבה היה מאוד מעניין. אמר שמעון, הם נפרדו מנחמה ויצאו
לרחוב לחפש את מעיין הזמן.
;תאמת השיעור הזה היה הכי מרתק בחיי. אמרה חנה לשמעון, ;גם לי, הסכים איתה
שמעון.
;הנה המעיין! צעקו לפתע והחלו לרוץ.
הם שתו מהמעיין וחשבו כמובן על התקופה של ימינו ונחתו ישר בבית.
