קוראים לי טלי ואני יכולה להגיד רק דבר אחד בתור התחלה: זה לא קל לעבור דירה. איך אני יודעת? אני עברתי דירה. זה קרה לפני שנתיים כשעוד היינו בבית הקודם. אמא אמרה שהיינו כאן הרבה זמן והבית ישן ויש בו הרבה בלגן ושאולי עדיף להתחיל משהו חדש, התחלה חדשה במקום אחר. אחרי שאמא סיימה לדבר הלכתי לחדר וחשבתי לעצמי אולי אמא צודקת, אולי באמת כדאי לעבור דירה אבל מצד שני איך אעזוב את את כל מה שאני מכירה, בכל זאת גרנו כאן 6 שנים. החלטתי! יהיה לי בטח כיף התחלה חדשה. הלכתי לאמא ואמרתי אני רוצה לעבור דירה, רוצה רוצה! אמא שמחה 😊 איזה יופי התחלה חדשה! יהיה פשוט נפלא! הלכתי לעשות את מה שאני הכי אוהבת : לצייר. אבל לא סתם ציור. ציירתי דירה. דירה יפה מקושטת פרחים צבעונית ומיוחדת. תוך כדי שציירתי הרגשתי שמחה. איזה יופי! תהיה לנו דירה חדשה. בדיוק אבא חזר הביתה. רצתי לסלון, חיבקתי את אבא וצעקתי דירה חדשה דירה חדשה! אבא לא הבין על מה אני מדברת הוא נראה מבולבל ומופתע. לקחתי לו את היד רצתי וצעקתי “בוא בוא!” אבא התיישב ושאל “למה את כל כך מתרגשת טלי?” עניתי: “אמא אמרה שעוברים דירה. “אמרתי אולי” אמרה אמא. אבא אמר את לא צריכה להכחיש, זה באמת נשמע מלהיב וקרץ לי. שאלתי “אז עוברים דירה?” שניהם אמרו ביחד “אין בעיה”.
הלכתי לישון שמחה ומרוגשת. חיכיתי למחר כי אמא אמרה שנבחר דירה. למחרת כשקמתי בבוקר הלכתי לבית ספר לא היו לי הרבה חברים או בכלל חברה אחת. אבל הסתדרתי בכיתה כי זה לא שלא שיתפו אותי בכלל בכלום, שיתפו, פשוט הייתי שקטה. אני מעדיפה בהפסקה לצייר לבד או לשקוע במחשבות שלי. כשחזרתי הביתה אמא כבר ישבה מול המחשב וחיפשה דירה. היא אמרה “בואי מתוקה” והראתה לי תמונות של דירה. אמרתי שהיא נראית קצת חשוכה, דירה אחרת הייתה קטנה. כך המשכנו וראינו עוד דירה ועוד דירה. כל פעם מחדש מצאנו שהיא לא מתאימה. כעבור זמן של חיפושים מצאנו דירה יפה וטובה. אחרי שאבא חזר מהעבודה הארוכה.. הלכנו לראות את הדירה והוא התלהב וכולנו ידענו – זאת הדירה המתאימה. הבית היה יפה וגדול. כשחזרנו הביתה שמחנו על זה שכולנו מסכימים.
למחרת בבוקר לא הלכתי לבית ספר כי היינו צריכים להתחיל לארוז. כל היום רק ארזנו וארזנו …עד הערב. למחרת אמרתי לאמא “אני רוצה ללכת לבית ספר, זה עדיף מהשעמום של לארוז.” לא יכולתי לחשוב על יום של אריזות.
בבית הספר כמו תמיד הסתכלתי על המורה אבל שלא כמו תמיד לא הקשבתי לה. חשבתי על זה שאמא אמרה שאצטרך לעבור בית ספר בגלל המעבר לדירה החדשה. ניסיתי לדמיין איך יהיה לי בבית ספר החדש בשכונה החדשה, האם יהיו לי יותר חברות או מורה טובה? רק המורה ידעה שאני עוזבת. כשחזרתי הביתה אמא אמרה שהכל ארוז. התרגשתי. “אז אני לא אצטרך לסבול מהשעמום של לארוז?” שאלתי. אבל אז אמרה אמא: “בתוך הבית אין דברים לארוז אבל במחסן יש”. “אז אני כן אצטרך להמשיך לסבול מהשעמום של לארוז?” שאלתי. “עוד קצת מאמץ וסיימנו”, עודדה אותי אמא. “את מתכוונת עוד קצת סבל וסיימנו?…” אמרתי.
למחרת הלכנו כולנו לקנות רהיטים לדירה החדשה היינו שעה בחנות אבל לא מצאנו כלום. מצד שני, באותו יום סיימנו את האריזות אז הייתה לי תחושת סיפוק וניצחון.
היום בבוקר קמתי מוקדם והערתי את כולם. אני לא מאמינה! היום עוברים דירה! “קומו קומו” רצתי וצעקתי בכל הבית. אמא התעוררה ושאלה “כמה ילדה בת 9 יכולה לצעוק?” “כשילדים מתלהבים הם יכולים לצעוק חזק”, עניתי. וחוץ מזה “אני עוד מעט בת 10!”. אבא כבר היה ער ולבוש ושאל מי מוכן לחיים חדשים וטובים? “אתה מצחיק” אמרתי. וגם –”אני מוכנה! אני בשמחה, אז יוצאים!”
הנסיעה נמשכה מלא זמן… זה בקצה השני של העיר זה מקום רחוק מאוד מאוד מאוד….שהגענו כבר היה ערב מאוחר לא היה זמן לפתוח את הארגזים. הלכנו לישון. למחרת בבוקר היה היום הראשון שלי בבית ספר החדש. היה בסדר עד ההפסקה. ניסיתי לדבר עם ילדות אחרות ולנסות להכיר אותן אבל ששאלתי שאלה או דיברתי אליהן לא הייתה תגובה. כשהגעתי הביתה הייתי עצובה. אמא אמרה שאולי זה בגלל שאני הילדה החדשה ושזה בטח יעבור אבל עבר שבוע וכלום לא קרה. כך עברו הימים עד שכמעט שנה שלמה. “אני מתוסכלת” אמרתי לאמא זה לא עובר כמו שאמרת. אמא הייתה גם עצובה. הבית יפה הבית ספר לא. עכשיו כבר עברה שנה שלמה. בחופש הגדול שוב עלו מחשבות בראשי, אולי משהו ישתנה או יקרה אחרי החופש הגדול . עוד כמה ימים חוזרים לבית ספר ידעתי. בערב אבא ואמא קראו לי למטבח ואמרו “אנחנו רואים שאת לא מסתדרת בבית הספר החדש אז החלטנו שנעשה בשבילך הרבה מאמץ למרות שזה רחוק, מחר את חוזרת לבית ספר הקודם”. כל כך שמחתי! חיבקתי את אבא ואמא ואמרתי תודה תודה!
רצתי לארון, הוצאתי את כל החולצות עם הסמל של בית הספר של השכונה החדשה ונתתי לאמא. “זהו, לא צריך אותן!” אמרתי בשמחה.
כשחזרתי לבית ספר הקודם לקחתי נשימה עמוקה ופתחתי את דלת הכיתה. כל הבנות הסתכלו עלי. הרגשתי נבוכה אבל גם שמחה. הסתכלתי מסביבי וניסיתי להיזכר: זאת הייתה כיתה אחרת שונה ממה שהיה לפני שנה. גם המורה הייתה אחרת ולא הכרתי אותה, חוצמזה ראיתי ילדות חדשות. ידעתי בלב שתהיה לי שנה שמחה. בהפסקה כל ילדות הכיתה באו ושאלו איך היה ומה עבר עלי בזמן שלא הייתי. מהר מאוד כל בנות הכיתה היו חברות שלי.
אחרי שחלפו הימים, הבנתי משהו. חשבתי לעצמי שכנראה הייתי צריכה לעבור את כל הדרך הקשה הזאת בשביל לדעת להעריך את המקום שבו אני נמצאת. למדתי להעריך את הדברים בבית הספר שלי. ונכון שבהתחלה לא אהבתי את בית הספר אבל אחרי כל הדרך שעברתי למדתי להעריך את הטוב שיש בו, את החברות ואת המורות. זה הסיפור שרציתי לספר לכם על המסע שאני עברתי, המסע של לעבור דירה.
