”אמא היום אני הולכת לטיול דימיון! “
-“נוגה לטיול דימיון את יכולה לצאת, אבל לטיול בחוץ לא!”
נכנסתי לחדר וחשבתי איזה תיק לקחת. התלבטתי ובסוף החלטתי: אקח תיק שיכול להתאים את עצמו למה שיש בפנים. וככה הוא נראה
הוא קטן, בגודל של כף היד בלי האצבעות. כדי שהוא יגדל צריך ללחוץ על הלחצן השחור. כשמכניסים את מה שרוצים הוא קטן ומתכווץ עם הדברים שיש בפנים. ואני כמובן אצטרך צידה לדרך, אז אני אחשוב מה הכי חשוב לקחת איתי… אקח לחמניה שתיצור עוד לחמניות שיצרו עוד לחמניות. ואני אקח מים שלעולם לא נגמרים וחטיפים וממתקים שכן נגמרים. וליתר ביטחון, אקח את ארון הבגדים שלי, את המטבח ואת הסלון, חשבתי לעצמי. אבל בסוף התחרטתי.
רגע, אבל יש בעיה. נגד מה אתחסן? יש לי רעיון! אני אתחסן נגד כל פגע בגוף וגם נגד הכשות נחשים ועקיצות עקרבים.
אבל אני לא ארצה לצאת למסע לבד. את מי אני אקח איתי? אקח איתי את שוקולטה הכלבה שלי!!!
“שוקולטה! בואי! את רוצה לצאת איתי למסע דימיון?” שוקולטה נבחה, אני מניחה שזה היה כן.
שכבנו על המיטה, עצמנו את העיניים ודימיינו שיצאנו למסע מושלם. כשפקחנו את העיינים ראינו מול עיננו הרי שלג לבנים. גשם הרטיב את ראשינו וראיתי מאחורי בקתה קטנה. שמעתי רעשים מבפנים וראיתי שהדלת טיפה זזה. שוקולטה נבחה.
התקדמנו לעבר הבקתה. פתחתי את הדלת וראיתי גור מתוק , לקחתי אותו לידיי וראיתי שהוא קצת מלוכלך. הוצאתי מהתיק בקבוק מים ושפכתי קצת על הפרווה שלו. בזמן שהפרווה שלו התייבשה, אני ושוקולטה חשבנו על שם בשבילו והחלטנו לקרוא לו שוקו. קיצור של שוקולטה. היה כבר ערב, נכנסנו חזרה לבקתה ונרדמנו מהר.
התעוררנו לבוקר מרהיב, שמש זורחת, הפרחים פורחים. ראיתי גם אגם קטן ולידו אגם גדול יותר שדגים קופצים ממנו. שתינו מהמים. המים היו טעימים, שקופים ותכולים.
המשכנו במסע, אבל היתה חומה גדולה ורחבה שאי אפשר היה לעבור מעליה או מסביבה. ניסיתי לשבור אותה אך שום דבר לא קרה, רק נפלה אבן קטנה והתפוררה על הרצפה. חשבתי, איך נעבור את החומה? בינתיים, להפתעתי שוקו ושוקולטה פוררו חור גדול בחומה!!!
אחרי שחצינו את החומה, שוקולטה ושוקו נהיו ממש עייפים. החשיך כבר ונהיה מאוחר וגם אני קצת התעייפתי. לא תזיק מנוחה קטנה, מלמלתי לעצמי.
כל אחד חפר לעצמו גומה גדולה כדי שיהיה לנו נוח לישון. סידרנו את זה כך שנהיה קרובים אחד לשני: אני באמצע, שוקולטה משמאל ושוקו מימין. נרדמנו… לפתע שוקולטה העירה אותי. שמעתי צעדים, וראיתי גמד. הגמד שם לב שהתעוררתי ואמר: “שלום נוגה, אני גמד השלג”.
נבהלתי מאוד וצעקתי: “אאאאאאאאאה גמד מדבר”
“אין צורך להיבהל, בסוף תעירי את כולם. לא אעשה לך כלום, אני לא רגיל שיש פה מבקרים” לפתע שמענו רעשים וראינו עוד מלא גמדים שנראים אותו דבר כולם אמרו “שלום נוגה”.
נבהלתי כהוגן וצרחתי הרבה יותר חזק “אאאאאאה” ושוקולטה ושוקו נבחו חזק מהרגיל.
הגמדים אמרו: “אין צורך להיבהל”.
נרגעתי והשתקתי את הכלבים. הגמדים אמרו שהם חיכו הרבה זמן למבקרים ורצו לתת לנו מתנה.
פתאום שמעתי דלת נפתחת וקול מוכר קרא בשמי. זאת היתה אימי. הגמדים אמרו עוד משהו אך כבר לא שמעתי אותם. אמא אמרה: “בואי לארוחת ערב”.
כשאכלנו סיפרתי לאמא על הטיול. אמא אמרה “מזל שזה היה רק ‘מסע לארץ הדימיון’ “.
