מסע המושבות

“מסע המושבות” שנקרא גם “מסע הרבנים” ובראש יוזמתו הראי”ה קוק והרב יוסף חיים זוננפלד עם עוד שמונה רבנים שנמשך כחודש ונערך בצפון הארץ. מטרת המסע הייתה בעיקר להחזיר את החלוצים ליהדותם ולמסורתם. בין היישובים שבהם ביקרו היו חדרה, זכרון יעקב, בת שלמה, שפיה, עתלית , חוות אהרנסון ועוד, עשרים ושש מושבות. ברוב המושבות לא זכו להערכה. אך עשרת הרבנים לא יתייאשו והמשיכו בדרכם ממושב למושב. כאשר הגיעו לצפת התקבלו בהערכה רבה כולם התחילו לרקוד ולשיר עם המשלחת. לאחר קבלת הפנים ניגש אחד התושבים בשם יצחק ושאל את המשלחת אם ברצונה לישון בלילה בביתו? יצחק נענה בהסכמה, וכל המשלחת החלה ללכת לביתו. כעבור שניים שלושה צעדים שמעו קריאה: “עצרו עצרו”! כשהסתובבו ראו את ראובן, תושב אחר, הם עצרו וחיכו לו שיוכל להגיד מה בפיו. בהגיע ראובן, לאחר שתיים שלוש שניות, הציע גם הוא שילונו בביתו הגדול והמרווח. הם אמרו לו שכבר יצחק הציע שילונו בביתו ולכן ילכו אליו. בשעת הגיעם לביתו של יצחק ראו שאין מספיק חדרים. הרבנים התלבטו, לבסוף החליטו שחלק מהרבנים יישנו אצל יצחק והנותרים אצל ראובן. כשדפקו בביתו של ראובן התרגש כל כך בהופעתם בדלת ביתו. כשהם שאלו אותו אם יוכל לארח אותם בביתם הסכים בשמחה. כאשר הגיעה השעה 2:00 נפרדו מראובן ואשתו והלכו לביתו של יצחק וקראו לשאר הרבנים ואמרו להם שברצונם להגיע למושב הבא עוד באותו בוקר. נפרדו מיצחק וכך בחושך יצאו מצפת ליערות המקיפות אותה כדי להגיע למושב הבא. כעבור כעשר דקות התנפלו עליהם שודדים ושדדו את כספם ואת רכושם, כשלקחו את ספרו של הרב קוק שממנו למד במסע בזמנו הפנוי, הכריז ואמר: “אלחם בכם עד טיפת דמי האחרונה אם לא תחזירו לי את ספרי”. השודדים לגלגו על דבריו של הרב קוק. הרב רדף אחריהם התנפל עליהם תפס אותם ואמר: “לא אשחרר אתכם עד שתחזירו את רכושי ורכוש חברי, ואם עדין לא תחזירו את רכושנו חברי ואני נשלים את המלאכה וניקח מכם את רכושנו”. לאחר מאבק קצר  קשרו הרבנים את ידיהם של השודדים והובילו אותם לתחנת המשטרה הקרובה. בתחנה זכו להערכה רבה מצד המפקד שסיפר להם שהשודדים שלכדו, מבוקשים הרבה זמן ואף אחד עדין לא הצליח ללכוד אותם. לבקשתם קיבלו מכונית עד לסיום המסע. כאשר הגיעו למושב הבא והאחרון: מטולה, לא ראו איש ברחוב הם הבינו שגם שם לא יזכו לקבלת פנים הולמת הם הלכו לשדה שם ראו את החקלאים, כאשר עברו לידם הרבנים, החקלאים התעלמו מעצם נוכחותם. הרבנים התקרבו אליהם בקריאות “שלום עליכם, שלום עליכם”, החקלאים התעלמו שנית. לרבנים כאב על שהחקלאים מתעלמים מהם אבל הרבנים שמחו שלפחות הם מקיימים את מצוות יישוב הארץ. מהערכת הרב קוק לחלוצים שמיישבים את הארץ ולחקלאים שמגדלים גידולים על אדמות הארץ, הצטרף גם הוא למלאכה תפס את המחרשה והתחיל לחרוש את השדה. הרבנים האחרים תהו למה הרב עובד את האדמה והם בכלל תכננו להחזיר את החלוצים ליהדותם, הרבנים שאלו את הרב: “למה אתה עובד עם החקלאים את האדמה ועד שהם התעלמו ממנו”? אמר להם הרב קוק: “דעו לכם שמצוות יישוב הארץ חשובה אפילו עוד יותר מהחזרת החלוצים והחקלאים ליהדותם” הרבנים למדו שלא משנה עם מי אתה עובד ובמה אתה עובד אפילו אם לא נהג כלפיך כראוי “בעם ישראל יש אחדות וערבות זה לזה”