בס”ד
מסע המושבות
הרב קוק היה אדם מדהים!
הרב נולד בעיר גריווה שבליטא. שם גדל, ולימים ניהיה רב גדול. בגיל 40 זכה הרב להגשים את חלומו ולעלות לארץ ישראל. הרב נפטר בגיל 70 בשיבה טובה בארץ ישראל.
אחת מהשליחויות שלו למען עם ישראל הייתה ‘מסע המושבות’. ב’מסע’ הזה יצאו חמישה רבנים שחיו בירושלים לקרב את עם ישראל ל-ה’. על כך ועוד תקראו בסיפור הזה.
ביום בהיר יצאו חמשת רבני ירושלים החדשים: הרב קוק, הרב יוסף חיים זוננלפד, הרב בן ציון יאדלר, הרב יעקב משה והרב יונתן בנימין איש הורוביץ למסע המושבות בין המושבות: ‘זכרון יעקב’, ‘שפיה’, ‘עתלית’, ‘בת- שלמה’, ‘דגניה’ ו’חיפה’. השנה שיצאו הרבים לשליחותם היא שנת שמיטה.
המושבה הראשונה שהגיעו אליה הרבנים היא: ‘זכרון יעקב’. הרבנים הגיעו לבית הכנסת להתפלל מנחה, אך בית הכנסת היה ריק.
עם הגעתם למושבה, החלו הפגנות של התושבים נגד הרבנים.
” אנחנו לא רוצים להפסיק לעבוד באדמה!” צעקו שלושה אנשים, “בוז לרבנים!” צעק עוד אחד…
הרב קוק, בנפשו הרגועה הבין את מבוקשם של אנשי המושבה, והחל לומר:” אני יודע שאתם לא רוצים להפסיק לעבוד, אבל התורה הקדושה מבטיחה שמי שיעשה את מה שמותר ואסור לעשות, בשנה הבאה- יהיה לו ברכה בכל התבואה!”
” לא רוצים!” צעקו כמה אנשים, ” אני לא מאמין לך!” צעק עוד מישהו, אך לפתע הגיע ראש המושבה ואמר:” אני מסכים לשמור את שנת השמיטה אחרי מה שאמרת הרב קוק, אני ממש ממש מצטער על העלבת הפנים הזו. זה לא יחזור על עצמו…”. ” תודה רבה!” ענה הרב קוק.
לאחר מכן הציע ראש המושבה שלמחרת כל אנשי המושבה יגיעו לבית הכנסת לתפילת שחרית. הרב קוק הנהן לאישור.
עוד באותו הערב נתלו מודעות על התכנסות כל המושבה בבית הכנסת.
למחרת שרוב המושבה הגיעה לתפילת שחרית (אמנם ללא טלית ותפילין, אבל כן הגיעו להתפלל), דרש הרב קוק דרשה.
וכך אמר:” הגלות מיעטה את צביוננו, דכאה אותנו, אבל לא השמידה אפילו לא גרגיר אחד מכל סבלותינו. כל מה שהוא מוכן לנו הרי הוא נמצא אתנו, כל מה שצריך להיות גדול ופורח, הוא קטן, קמוץ וכמוש, אבל הכל יתגדל, הכל ישוב לפרוח”.
כלומר: “הגלות בין הגויים צמצמה את כוחינו, דכאה אותנו, אבל לא השמידה כלום ממה שאנחנו. כל מה שהוא שלנו, הוא אתנו. כל מה שצריך לגדול- יגדול, לפרוח- יפרח. הכל קטן, מצ’וקמק, אבל הכל יגדל ויפרח”.
לאחר מכן בקריאת התורה, הרב קוק עלה כ’כהן’, הרב יונתן בנימין כ’לוי’, הרב בן ציון יאדלר כ’ישראל’.
הרבנים השקיעו במושבה כסף, ואף תרמו סכומי כסף מכובדים מכיסם.
עם סיום התפילה נערך קידוש לכבוד הרבנים.
למחרת, עלו הרבנים לכרכרה, לכיוון בת שלמה. ריח ההדסים שבבת שלמה נישא לאפם של הרבנים. “איייי”, נאנח ר’ יונתן בנימין, ” עד כמה רוצים בניך להתקרב אילך, ה’!” “נכון”, ענה הרב קוק, “ברוך ה’ אנו מקרבים אותם” אמר ר’ יוסף חיים זוננלפד.
לאחר כמה שעות הגיעו הרבנים ליישוב “בת שלמה”. הכרכרה חרקה לייד ביתו של ד”ר לויטה. אדם זקן לבוש לבן, עם מקטרת וקסקט יצא לעברם. “אנא, התכבדו ממאכל ביתי הקטן והצנוע” ביקש ד”ר לויטה, “ב”ה אלו פירות ומאכלי ארץ ישראל” אמר הרב קוק. לאחר כמה דקות הגיעה בשורה לביתו של ד”ר לויטה, בפי פנחס קוטרה: “כל אנשי המושבה מחכים לרבנים בבית הכנסת!”
“בשמחה נבוא מהר” אמר הרב קוק.
לאחר דקות ספורות הגיעו הרבנים הנכבדים לבית הכנסת.
“אני רוצה לומר משהו חשוב!” אמר הרב קוק בבית הכנסת לאחר התפילה. ” כל הכבוד לכם שאתם גרים כאן בארץ ישראל! זוהי זכות עצומה!” כל יושבי בית הכנסת מחאו כפיים והסתכלו אחד על השני שמחים עקב ההודעה המשמחת שנאמרה אליהם. למחרת לאחר תפילת שחרית, תרמו גם כאן סכומים מכובדים מכספי הציבור של ירושלים. לקראת דמדומי חמה, עלו הרבנים על הכרכרה השכורה ונסעו לשפיה.
לאחר כמה שעות של נסיעה הגיעו כולם לשפיה.
בשער המושבה עמדו האיכרים ושרו” שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה!”
לפתע, שם לב ר’ יונתן בנימין לאדם לבוש בשטריימל, חליפה ומכנסיים. לבוש בדמות רב. ניגש אליו ר’ יונתן בנימין, ושאלו:” שלום, אני הוא יונתן בנימין. באתי לקרב את עמו ישראל ל-ה’, ומהו שימך?” ענה לו היהודי:” שמי הוא ר’ נחום דוד’ס, בנו של בהר”ן”. ” וואו!” אמר ר’ יונתן בנימין, ופסע לעבר יתר הרבנים, בכדי לספר להם על בנו של בהר”ן. לאחר כמה דקות ניגש ר’ נחום דוד’ס לרבנים:” שלום,” אמר, ” התרצו ללון בביתי? “כן!” ענו הרבנים בשמחה.
לאחר לינה, הלכו הרבנים עם ר’ דוד’ס, לכיוון בית הכנסת. לאחר התפילה, תרמו הרבנים שוב סכומי כסף לא מבוטלים.
אנשי הקהילה ברכו את הרבנים בברכת :” אשר חלק מכחמתו”.
עוד באותו היום, יצאו הרבנים לעתלית, חיפה וחדרה, וגם שם המשיכו את שליחותם לקרב את עמו ישראל ל-ה’.
מאת: ידידיה רוזנבאום
כיתה: ו’
שם המחנך: הרב אברהם רפאל
שם הרכזת: אוריה נגר
שם הת”ת: ת”ת הראי”ה
מספר הטל’ של הת”ת: 08-8546842
המייל של הת”ת: [email protected]
