מסע בזמן מחברת: אביגיל שוורץ מכיתה ה’1
אתמול היה ה-13 ביולי בנוסף היה יום הולדתי.
קיבלתי המון מתנות וכבר ממש רציתי לפתוח אותן, היה לי קשה לבחור עם מה להתחיל אז קראתי לחברותי הטובות: יעל, נעמי ועופרי.
כעבור כמה דקות הן הגיעו וסיפרתי להן שקשה לי לבחור באיזו מתנה להתחיל.
” אני אומרת שתתחילי מהפחות יפה להכי יפה” אמרה עופרי וזרקה לידיי מתנה קטנה בעטיפה צהובה מקומטת.
פתחתי אותה מהר ובפנים הייתה קופסה פתחתי אותה ובפנים הייתה שרשרת עם תליון בצורת שעון חול ובתוכו היו גרגרים אדומים.
ענדתי אותה ושאלתי “יפה לי?”
” מאוד!” ענו כולן פה אחד.
לאחר כמה רגעים שמעתי מין מנגינה החלטתי להתעלם אבל זה רק התחזק והתחזק עד שלפתע מצאנו את עצמנו במקום אחר לגמרי, היינו מוקפות בחולות ובעצים.
“תראו מה כתוב על השלט הזה!!” צעקה יעל.
מיד הסתובבנו ונעמי התחילה להקריא בקול “לכבוד השנה האזרחית החדשה 1996 יהיו זיקוקים ב19:00
כדי לא להפריע לאלה שישנים בשעות המאוחרות יותר “
“אין סיכוי שזה באמת קורה, נכון?” אמרה עופרי
“אני כבר לא יודעת למה להאמין” אמרתי
“בואו פשוט נמשיך אנחנו בטוח נמצא דרך חזרה” אמרה יעל בטון טיפה עצוב.
כולנו הסכמנו והתחלנו ללכת לכיוון מזרח.
לאחר בערך שעה הליכה הגענו לכפר.
“בואו נשאל אם יש מישהו שיכול לארח אותנו” הציעה עופרי.
דפקנו על כמה דלתות אבל אף אחד לא היה בבית.
“כבר נמאס דפקנו אצל כולם” אמרתי בייאוש
“יש רק עוד בית אחד, שם” ענתה יעל והצביעה על בית ישן מאוד שנראה כאילו עומד להתמוטט.
דפקנו על הדלת לאחר כמה רגעים שמענו מישהי די מבוגרת בערך בשנות ה 80 לחייה צועקת “פתוח!”
פתחתי את הדלת ושאלתי ” אנחנו יכולות לישון כאן לכמה לילות?”
“בוודאי, דרך אגב קוראים לי שושנה” אמרה האישה
” אנחנו עופרי נעמי יעל ואביגיל” אמרה עופרי
“רוצות תה?” שאלה שושנה
“נשמח” אמרה נעמי
(לאחר כמה דקות)
“וואו זה תה כל כך טעים!” אמרתי
“עכשיו ספרו לי, איך הגעתן הנה?” שאלה שושנה
התחלתי לספר לה את הסיפור
“וואו זאת חתיכת בעיה, אבל אני חושבת שאוכל לעזור לכן”
“באמת!?” אמרנו כולנו בהתרגשות
“אני חושבת שתוך בערך שבועיים תוכלו לחזור הביתה אבל אני צריכה את השרשרת בשביל זה” אמרה שושנה בחיוך גדול.
הורדתי את השרשרת ונתתי לו אותה.
“תראו כבר מה השעה כדאי שנלך לישון רק איפה אנחנו ישנות?” אמרה נעמי בזמן שמתחה את ידיה
“בחדר למעלה במדרגות משמאל” ענתה שושנה.
(לאחר שבועיים)
“בוקר טוב!!” צעקתי
“רק עוד חמש דקות אמא” אמרה בעייפות נעמי
“היום זה היום שבו אנחנו חוזרות הביתה!!” אמרה בהתרגשות יתר יעל
“אה כן” נעמי אמרה בעייפות.
לאחר כמה דקות שבהן התעוררנו ירדנו למטה וראינו את שושנה מחכה על הספה.
“אתן זוכרות איזה יום היום?” שאלה שושנה בחיוך רחב
“הזיכרון שלך בסדר? היום יום שני” אמרה ברצינות נעמי
כולנו צחקנו
“לא הבנתי מה מצחיק” אמרה נעמי
“לא לזה היא התכוונה, היא התכוונה שהיום אנחנו חוזרות הביתה!” הסברתי
“אה כן”
“מה שאתן צריכות לעשות זה ככה: להחזיק בשרשרת עד שאתן שומעות את המנגינה שבטח שמעתן בדרך לכאן” אמרה שושנה
החזקנו בשרשרת והתחלנו לשמוע את המנגינה הזאת שוב אבל יותר חזק מבפעם הקודמת.
ואז פתאום היינו בחדר שלי כל כך שמחות שחזרנו הביתה.
הסתכלתי בלוח השנה והייתי כל כך מופתעת לגלות שעכשיו עדיין ה-13 ביולי 2024
