בנצי היה ילד בן 9 הוא גר עם משפחתו ברחוב רד”ק 19 והוא אהב את החלל יותר מכל משפחתו, מכל אנשי בניינו, ואפילו מכל אנשי ירושלים! הוא היה ילד סקרן מאוד.
פעם אחת בנצי שמע בחדשות שיוצאת חללית אל החלל. הוא לא חשב פעמיים וביקש מהוריו להסיע אותו אל אזור ההמראה. שם הוא התגנב לחללית בלי ששמו לב.
פתאום הוא שמע ספירה לאחור “10…9…8…7…6…5…4…3…2…1…יוצאים לדרך!” תוך כמה שעות הם הגיעו לחלל! אחד האסטרונאוטים ראה אותו. “מה אתה עושה כאן? מאיפה באת?” הם חיפשו לו תלבושת מתאימה אבל לא מצאו. “לפתע מישהו צעק יש פה מידה 18!” זה היה קצת גדול אבל בסדר.
“יאללה בוא ילדון” אמר האסטרונאוט “לאן?” שאל בנצי “החוצה” אמר האסטרונאוט. הם יצאו החוצה. בנצי התחיל להתעופף. “מה יש כאן?” שאל בנצי. “כאן זה החלל” אמר האסטרונאוט. “איפה אנחנו?” שאל בנצי. “על הירח” ענה האסטרונאוט. “מגניב! אבל על מה אנחנו מסתכלים?” אף אחד לא ענה…
פתאום הוא שמע את זה – חללית עפה! “חכו לי!” בנצי צעק. הוא חיכה שעות עד שראה שהחלילית התרחקה. הוא חיפש עוד חללית שתוכל להסיע אותו חזרה, אבל לא מצא שום חללית.
הוא התחיל לחקור את הירח. הוא ידע שכמעט בכל לילה אתם יכולים ליראות את הירח כשאתם מסתכלים לשמים .הירח נע במסלול סביב כדור הארץ, בדיוק כפי שכדור הארץ נע סביב השמש. הירח סלעי, והוא קר מאוד. מה שהוא לא ידע שהירח נראה כאילו הוא מאיר, אבל הוא בעצם חשוך לגמרי הוא מאיר רק מפני שהאור המגיע מהשמש פוגעת בו וחוזרת אלינו.
הפעם הוא ראה מטאורים ומטאוריטים- גושים רבים של אבן המרחפים להם בחלל. הוא הבין שלפעמים אחד מהם חודר לתוך האטמוספרה של כדור הארץ ונופל למטה. סלע כזה נקרא מטאור, אמר לעצמו. לרוב, המטאורים נשרפים לפני שהם מספיקים להגיע לאדמה. אבל לפעמים קורה שמטאור נופל ממש על הארץ. גוש אבן כזה שפגע באדמה נקרא מטאוריט. פעם בנצי היה למצפה רימון וראה המון כאלה ואבא שלו הסביר לו עליהם.
בנצי המשיך במסע עם כמה כוכבים מעניינים מאוד, כוכבי לכת ענקיים שעשויים מגז. אני יודע! קראתי על זה בספר! הוא חשב, כדי שעצם בחלל ייחשב כוכב לכת, הוא צריך להיות עגול ולהקיף כוכב ואף כוכב לכת אחר לא יכול להימצא בדיוק במסלולו. שמונה כוכבי לכת נעים במסלולים מסביב לשמש, כולם יודעים את זה. ארבעת כוכבי הלכת הכי קרובים לשמש עשויים בעקר מאבן. הם נקראים כוכבי לכת סלעיים, או כוכבי לכת דמויי ארץ. ארבעת כוכבי הלכת הרחוקים ביותר מהשמש הם כדורים גדולים של גז. אין להם פני שטח מוצקים. היי, אני באמת יודע הרבה, הוא חשב, כמו שאמא ואבא תמיד אומרים!
בנצי הסתכל על החלל העצום שהיה לו מולו. לפתע הוא שמע רעש גדול מאחוריו והסתתר. אולי אלה חייזרים? אולי אלה אנשים שבאו להזיק לו? זו הייתה חללית של חייזרים ויצא ממנה חייזר. בנצי עצר את נשימתו, החייזר התקרב אליו. הוא לקח את בנצי לחברים שלו בחללית, כשהוא נכנס בנצי ראה שכל החייזרים משחקים.
הוא ראה “חייזר דואר” ובעזרתו שלח לאמא ולאבא שלו מכתב.
הוא היה שמח, אהב את המשחקים שלהם, ונשאר שם עד עצם היום הזה.
