“לא, בואו נעשה מסיבה אחרת, לא בחג המולד אלא בהלואין!”, אמרתי.
קוראים לי מאי ואני מנהיגת החבורה. יש לי עוד חמישה חברים בחבורה הקמתי: דניאל, שהיא חברה טובה שלי היא נותנת את כל הרעיונות. למשל לעשות את המסיבה של הלואין. אריאל משיגה לנו את כל הדברים לרעיונות, וגם עוזרת בהכל. תום וג’ו הם חברי ילדות שלי, הם עוזרים לעשות את כל המודעות של מה שאנחנו מתכננים לשכונה. רון הצטרף לחבורה רק לאחרונה, והוא הילד השטותניקי של החבורה. הבנות קצת פחות מתחברות אליו, כי הן חושבות שזו צריכה להיות חבורה רצינית.
אנחנו מתכננים מסיבת הלואין לכל השכונה. יהיו משחקים, יהיה גם תעלול וממתק – שזה גם משחק בהלואין שדופקים בבתים, שואלים “תעלול או ממתק?” ואז מי שדפק עושה לשכנים תעלול ואז השכנים נותנים למי שעשה תעלול – ממתק.
המסיבה.
המסיבה תהיה בשכונה בה אנחנו גרים, כל השכונה מוזמנת להגיע ולהשתתף.
אפשר להביא אוכל ומשחקים ולפתוח דוכנים בהם יהיה אפשר למכור חפצים של יד שנייה כי אנחנו מאמינים בעזרה לזולת.
אחד מחברי החבורה שלנו יעבור בין הדוכנים וכל מי שירצה לתרום לנזקקים יוכל להעביר אליו את החפצים לארגז.
החפצים שנצליח לאסוף יתרמו למעוטי יכולת. חלק מהמטרה של הקמת החבורה היא לעזור ולהשפיע על אנשים בסביבה שזקוקים לעזרה.
בזמן המסיבה רון היה הראשון שנבחר לאסוף את החפצים לתרומה מהדוכנים.
תום היה זה שהמשיך את רון ואסף את החפצים לתרומה מהדוכנים. הצלחנו לאסוף בזמן המסיבה המון חפצים להעביר לנזקקים.
בזמן שעשינו סדר בחפצים תום אמר: ” אני בטוח שהיה כאן רובוט על שלט בצבע אדום, משהו מכם ראה אותו??”
” אתה בטוח שאתה זוכר נכון? אני לא ראיתי רובוט כזה ואני בטוחה שאספנו כבר את הכל מהדוכנים וארזנו את הכל.” עניתי לו.
תום שאל “רון תגיד, אולי אתה ראית את הרובוט? נראה לי שאתה זה שאסף אותו מהדוכן?”
רון מיד נבהל מהשאלה של תום והפנים שלו והוא התחיל לגמגמם מילים לא ברורות… זה הרגיש לנו קצת מוזר…
תום שאל את רון “למה אתה חיוור ככה? אני עדין לא מצליח להבין אם ראית את הרובוט או לא…?”
רון ענה “..אה..אה.. האמת… ש..ש.. שאני זה שלקחתי את הרובוט האדום..” הוא השפיל מבטיו מיד הבנו שהתחושות שהיו לנו לגבי רון הם נכונות ומתקיימות ברגעים אלו. לי לדניאל ואריאל תמיד היתה תחושה שהוא נכנס לחבורה רק כדי להרוס לנו את התוכניות. וכך קרה לנו עכשיו.
מיד כל חברי החבורה התחילו בצעקות על רון, ” מה אתה חושב שאתה עושה? הצטרפת אלינו כדי לעזור או להרוס? ”
” איזה מעצבן אתה רון!!” ” לא רוצים שתמשיך להיות חלק מהחבורה שלנו”
” זו ממש בגידה בחברות!”
באותו רגע רון הסתובב ורץ כל כך מהר שאחרי שלוש שניות כבר לא הצלחנו לראות אותו באופק.
באותו הרגע הכרזתי ” בעוד שעה נפגשים כולנו במחנה, בלי איחורים בבקשה!”
להתווכח על מה שקרה, הבנים אמרו ” אפילו לא נתנו לו הזדמנות להסביר את עצמו, בואו נחפש אותו ונדבר איתו שוב”.
הבנות אמרו ” למה שנעשה את זה? הוא בגד בנו!! זה לא התנהגות יפה! למה שנלך בכלל לדבר איתו? “
בינתיים רציתי להפסיק לדבר על זה כדי שלא נמשיך לריב. הסתכלתי סביב המחנה וראיתי שהוא מאוד מבולגן ואני הכרזתי “כולם להקשיב אלי! עכשיו כדי שנפסיק לדבר על דברים לא טובים, מתחילים לסדר את המחנה.”
כולם התחילו לסדר את המחנה.
פתאום דניאל מצאה פתק מתחת לכורסה שכתוב עליו:
לרון היקר,
אני אשמח אם לא תספר עלי לאנשים אחרים, אני כותב את זה רק לך. המשפחה שלי, אין לה כל כך הרבה כסף ומשחקים, והחלום שלי הוא שיהיה לי רובוט אדום על שלט.
תודה רבה, מרום.
דניאל קראה לי “בואי שנייה, מצאתי פתק”
וקראתי את הפתק ואמרתי “כולם רגע לבוא לכאן”
הקראתי את הפתק בקול והבנות הופתעו. הבנים אמרו “אמרנו לכן, אתן לא הקשבתן לנו”.
התחלנו לחפש את רון.
ופתאום ראינו ראש מציץ אלינו, וזה היה רון. התחלנו לרדוף אחריו, והוא התחיל לברוח כי הוא חשב שאנחנו כועסים עליו ורוצים להרביץ לו. ג’ו אמר “עצרו רגע, אני אלך לדבר איתו כי אני הכי מהיר.” ג’ו אמר “מצאנו את הפתק שלך מתחת לכורסה, אתה לא צריך להתבייש בזה, ראינו את הכל. בוא, אנחנו רוצים להתנצל בפניך. החזיר כולם ישבו וחיכו וכולם התנצלו
ג’ו אמר “סליחה, אני ממש מצטער, היינו קודם צריכים לשאול אותך למה עשית את זה”
אני אמרתי “לא הייתי צריכה להוציא אותך מהחבורה, אני ממש מצטערת על זה. לפני שהוצאנו אותך, היינו צריכים לשאול אותך למה עשינו את זה. אני עכשיו מבינה שלפני שאני לא מדברת יפה או עושה כל דבר שהוא מעליב, קודם לנסות להבין מה קרה ולמה האדם השני עשה את מה שהוא עשה”.
ורון חזר לחבורה ואני הכרזתי על מסיבה חדשה.
