מנשה איש חשוב / שקד רחל בן זמרה
היה היה איש שלא היו לו ילדים. שמו היה מנשה. למנשה גם לא היתה אישה, רק אחיינים שאותם מאוד אהב. מנשה אהב מאוד את האחיינים שלו, והם אהבו את הסיפורים של דוד מנשה.
פעם אחת מנשה סיפר לאחד האחיינים על מקרה שקרה לו:
לפני חמש שנים קראתי עיתון ישן ולא מעודכן. קראתי שיש מכשפה טובה ביער שיכולה לקיים כל משאלה שרק ארצה. התרגשתי והחלטתי ללכת לשם. ארזתי ציוד ויצאתי ליער.
הדרך היתה ארוכה מאוד. כשהגעתי ראיתי ארמון מכושף ואפל מאוד. נכנסתי לשם וקראתי בקול:
“שלום… יש כאן מישהו?”.
לא היתה תשובה. קראתי שוב ואף אחד לא ענה.
החלטתי להיכנס לשם, הייתי סקרן מאוד. הארמון היה מפחיד.
פתאום שמעתי קול מפחיד: “צא מכאן עכשיו!” אבל אני לא יצאתי. עליתי במדרגות וראיתי דלת שחורה שקורי עכביש תלויים על הידית. נכנסתי לתוך החדר וראיתי מכשפה מפחידה מאוד.
המכשפה אמרה לי בכעס: “הפרעת לי בסיפור המפחיד שאני בדיוק כותבת! האם אתה יודע מה קורה למי שמפריע לי?!”
חששתי אך אמרתי באומץ: “מתנצל גברת מכשפה, קראתי בעיתון עלייך שאת מכשפה טובה, ושאת יכולה להגשים כל משאלה שאני רוצה…”
“שטויות!!!” אמרה המכשפה בכעס. ניסיתי להסביר “אבל….” המכשפה כעסה עוד יותר וצעקה “בלי אבל!!!!”
המכשפה הכועסת לא חיכתה אפילו רגע אחד, שלחה את רגלה ובעטה אותי מחוץ לחלון הישר אל החווה הסמוכה לארמון.
נפלתי, ניסיתי לקום מהאדמה, אך ברגע זה התעלפתי לזמן ממושך. ראו אותי עובדי החווה וחשבו שאני מלאך שנפל משמים. הם הובילו אותי והניחו אותי על גבי ערימת פרחים בצבעי הקשת שאספו במיוחד בשבילי.
כעבור כמה שעות, כאשר התעוררתי מצאתי את עצמי על גבי ערימת הפרחים הנעימה. אמרתי לעצמי: “אני מוכרח לחזור הביתה! איבדתי את הדרך!” אז החלטתי לקום וללכת. כשראו את ערימת הפרחים ריקה, עובדי החווה לא הבינו לאן נעלמתי, עד שמצאו אותי באמצע השביל שמוביל אל מחוץ ליער.
עובדי החווה קראו בקול: “לאן אתה הולך, מלאך שנפל משמים?” השבתי: “תנו לי ללכת הביתה. אני לא מלאך ולא שום כלום! אני סתם איש פשוט שמחפש להגשים משאלה. עכשיו – הניחו לי ללכת אל ביתי”.
עובדי החווה שתקו לרגע ואז צחקו “חה חה חה חה…. אבל אתה לא יכול ללכת, אתה המלאך שלנו!”
פתאום, חשב מנשה בליבו – “אם הם חושבים שאני מלאך, אולי אני יכול להיות חשוב כמו מלאך? אולי אני לא צריך להגשים משאלה מהמכשפה…? אולי אני צריך לדעת שאני איש חשוב כמו שאני, ושאני יכול להגשים את המשאלות של עצמי! אני יכול להאמין בעצמי!”
אחרי כל היום הזה, הייתי מאוד עייף. נשכבתי על הספה ובתוך רגע נרדמתי וחלמתי על איש שרצה להיות חשוב, והוא בעצמו האמין שהוא כבר חשוב…
מוסר השכל: “אם אין אני לי – מי לי” מסכת אבות, פרק א’, משנה י”ד.
