מנעליים ועד ארמון
סיפור מאת מעיין גרינפלד– כיתה ב’ בית ספר טל חיים
פעם אחת ששירה רצתה לנעול נעליים היא לא מצאה את הנעליים.
היא חיפשה וחיפשה ולא מצאה. פתאום אחותה הקטנה צעקה הנה הנעליים של שירה. אחותה הקטנה מצאה את הנעליים מיתחת למיטה של שירה. שירה שמה את הנעליים אבל הנעליים היו צפופות עליה. הנעליים קטנות על שירה. שירה בכתה. ותוך כדי אמרה הנעליים קטנות עלי. אבל אמא לא הבינה כלום בגלל ששירה בכתה, אז לא יכלה לעזור לשירה. שירה בכתה עם הרבה דמעות ומרב דמעות נהיתה בריכה.
שירה מאוד שמחה בגלל ששירה מאוד אוהבת בריכות. היא נרגעה.
שירה שמחה. שירה שחתה ושחתה. שירה נהנתה.
אבל אבא נכנס לבית וכל המים יצאו החוצה.
שירה ביקשה מאמא שתקנה לה נעליים. אמא הסכימה לקנות לשירה נעליים חדשות.
אמא ושירה הלכו לחנות. שירה לא ידעה מה לבחור. זה או זה או זה או זה.
בסוף נעל עם מדבקת שם. שירה שמחה.
ואז פתאום ירד גשם. כולם טבעו. רק שני ילדים לא טבעו כי ידעו לשחות. שירה ודן ידעו לשחות. הם שחו. ואז שתיהם הרגישו סולם וטיפסו בו. הם ראו למעלה ארמון יפה מאוד מאוד מאוד עם בגדים יפים ונעליים יפות, והיה שם מטוס שיכול להפוך לחללית. יש שם דלתות מזכוכית שקופה.
בדיוק באותו יום יש לשירה יום הולדת. שירה בת 30. דן ושירה רקדו ושמחו ורקדו וראו עוגה גדולה ויפה. עוגת שכבות. השכבה הראשונה
ביסקוויטים ואחר כך דובדבנים ואחר כך קצפת ואחר כך ביסקוויטים ואחר כך קצפת ואחר כך תפוחים מבושלים. אכלו את העוגה נגמרה היום הולדת.
ביום אחר התחתנו נולדו להם ילדים. הילדים שלהם התחתנו ונולדו להם ילדים. הילדים שלהם התחתנו וככה זה המשיך.
עד שנהיו מלא אנשים.
