לפני שנים רבות הייתה ממלכה ושמה ממלכת הבובות. בממלכת הבובות היו רק בובות, והבובות היו מיוחדות מאוד מאוד וגם קצת מוזרות. באותם שנים היתה ממלכה סמוכה, ממלכה של בני אנוש היא. בממלכה הזו גרה ילדה קטנה ושמה הודיה שאהבה מאד את בובות ממלכת הבובות, ואפילו לקחה לביתה שהיה סמוך לממלכת הבובות ולכן הסכימו הבובות לבקר גם.
לקראת יום ההולדת של הודיה היא ביקשה מכל המבקרים של יום הולדתה להעניק לה בובה במתנה ליום ההולדת. היא שוחחה גם עם המשפחה הקרובה וביקשה מהם שיביאו לה במתנה בובה. סבתא שלה נענתה בחיוב לבקשתה, אבל הודיה התעקשה על בובה מיוחדת מאד, בובה שווה ממש ממש, בובה מממלכת הבובות. אבל רק הודיה שמעה והשתוקקה לבובות של ממלכת הבובות היוקרתית. אז היא חשבה כיצד אני יסייע לסבתא, ואז היא קיבלה על עצמה ללכת לממלכת הבובות, ולשאול את הממלכה אם אפשר לגלות לסבתא אורית על הממלכה המיוחדת של הבובות.
היא ארזה את התיק שלה ויצאה לדרך, היא הלכה והלכה עד שהגיעה לממלכה כל כך מעוררת השראה ויוקרתית. היא נכנסה אל הממלכה דרך שערים גדולים ויפים. היא הגיעה אל ארמון מפואר. שם היא ביקשה מהשומרים שיפתחו לה את השערים העשויים מזהב ואבנים טובות. השומרים של הארמון היו בובה של חיילים לבושים אדום שחור עם כובעי פרווה סגולים. השומרים שאלו אותה מה את רוצה? היא ענתה בכבוד, שמי הודיה ואני רוצה לשאול את המלכה שאלה חשובה מאד. השומרים היססו אם לפתוח ולבסוף הנהנו בראשיהם והסכימו לה להיכנס בהנהון ראש, כי היה אסור להם לדבר. הם פתחו את שערי הארמון והודיה נכנסה על חצר המלכה הפרטית השתחוותה לפניה ושאלה אותה ברוב יופי, אני אוכל לערוך לסבתי אורית סיור כאן בממלכה? כדי שסבתי ותכל לקחת איתי בובה. המלכה התלבטה מאוד האם להסכים לבקשתה של הודיה, האם ראוי להכניס אדם רגיל לממלכת הבובות, מצד שני מדובר על סבתא של הודיה, שהיא בעצמה אוהבת בובות ידועה. בסוף המלכה אמרה בשמחה רבה, היא הסכימה לבקשה של הודיה. הודיה התרגשה ושמחה מאד וחזרה לביתה מלאת התרגשות, אכלה פת לחם והלכה לסבתה האהובה.
