מלחמת העולם השנייה

המסע שלנו מתחיל במלחמת העולם השנייה בשואה בשנת 1939 עם ילד חרוץ בשם יואב. יואב נולד בשנת 1934 בגרמניה למשפחה יהודית גרמנית. שיואב היה בן 5 התחילה המלחמה. שיואב היה בן 10 מתוך כאב ובדידות ניסה לעזור לאימו לגדל את אחיו הקטן ולטפל במשק הבית, לאחר שאבא שלו נרצח על ידי חייל גרמני. יואב אהב ללמוד, לקרוא ולכתוב ספרים הוא חלם להפוך להיות סופר.
כעבור שנה נישלח לגטו בלי משפחתו, בגטו היו יותר מ1,000 איש. יואב אהב ללכת ברחובות הגטו. יואב מצא חברים חדשים, הוא אהב לשחק עם חבריו החדשים גולות וכדורגל. אבל יואב עדיין הרגיש בודד. יואב כתב שיר והוא שר לעצמו כדי להרגיע את עצמו. יואב ישב על מיתתו החדשה, יואב ניזכר ברגע שלקחו אותו לגטו, הוא זכר את הפנים של אימו העצובה, בזמן שחייל גרמני משך אותו לתוך הרכבת. אימו בכתה ולא הפסיקה לצרוח “יואב! יואב!! יואב!!!”. בכול בוקר יואב הלך לחדר אוכל, בחדר האוכל לא היה הרבה אכל, היה חצי פרסת לחם בבוקר, ובלילה היה רק מאת מרק.
אחרי שנתיים בגטו יואב ברח למקום שיש בו תהום עמוק. יואב שם לב שרודפים אחריו 5 חיילים גרמנים וחשב שזה סופו, אבל יואב הבחין בגשר שמוביל על היער. יואב רץ לעבר הגשר, שהיה באמצע הגשר ראה דמות שהכיר, אברהם אבא של חבר טוב שלו נועם. אחרי אברהם רדפו 3 חיילים גרמנים נוספים. אברהם קפץ לתהום שלושת החיילים שרדפו אחרי התייאשו ועזבו. יואב המשיך לברוח מפני החיילים, כשהגיע לסוף הגשר התיר את חבלי הגשר שעליו עוד היו החיילים, הגשר קרס עם חמשת החיילים.
יואב המשיך את דרכו אל תוך היער מעבר לגשר, הוא הרגיש אמיץ, הוא הצליח לברוח מפני החיילים ואפילו לפגוע בהם בדרך. יואב הרגיש את דופק ליבו, היה לו קשה לנשום וכל גופו רעד. הוא התיישב על אבן בצד אחד העצים והתכרבל בתוך עצמו. הרגשות שלו היו מערבבים, הוא ניזכר שאביו היה לוקח אתו ליער. הוא הרגיש חפשי לפעם הראשונה מאז המלחמה. מצד אחד הרגיש חופשי ומנגד הרגיש בודד ולבד.