שלום! הכרתי את נחמה ליבוביץ כשהייתי חייל. זה היה לפני הרבה שנים, עוד כשנחמה ליבוביץ היתה חיה. יום אחד נחמה ליבוביץ באה אלינו לבסיס והיא לימדה אותנו תנ”ך. נחמה ליבוביץ באה בג’יפ. כשהיא הגיעה היא סיפרה לנו עד כמה הדרך הייתה קשה. זה היה בחנוכה, ובחוץ ירד המון גשם. הדרך לבסיס שלנו הייתה דרך עפר, שבחורף הפכה להיות בוצית מאוד.
נחמה הגיעה אלינו עם מונית מתל אביב, אבל, כשנהג המונית ראה את הדרך הבוצית הקשה, הוא חשש שרכבו ייתקע בבוץ. בדיוק אז הגיע לשם הג’יפ של מפקד הפלוגה, והוא הביא את נחמה אלינו. בתחילה חשבנו לקיים את השיעור באוהל שלנו, אבל היו חורים בגג האוהל, והגשם דלף פנימה. לכן, נכנסנו אל המבנה הקטן והצפוף של בית הכנסת שבמוצב שלנו. רצפת בית הכנסת התמלאה בבוץ מהמגפיים של החיילים, ובחדר של בית הכנסת התאורה הייתה חלשה. אולם, כולנו הקשבנו לשיעור והינו מרותקים. אף חייל לא נרדם באמצע השיעור, כי הוא היה מעניין מאוד. וזאת אף על פי שהיינו עייפים מאוד מהתרגיל שהיה לנו באותו יום.
הדבר המיוחד בשיעור היה, שחלק מהדברים נחמה השאירה לנו בתור שאלות. היא לא אמרה הכול מעצמה אלא גם הקשיבה למה שאנחנו חושבים. היא גם הזכירה פרשנים מיוחדים שלא בחרנו, כמו בנו יעקב, שהיה יהודי ירא שמיים, ונחשב עם הפרשנים החדשים.
בימים האלה, כאמור, היה חנוכה, וזה באזור פרשת מקץ. נחמה דיברה אתנו על מכירת יוסף, והתלבטנו יחד אתה מי מכר את יוסף למצרים, ומי העלה אותו מן הבור. הרי, פעם אחת כתוב ” ויעברו אנשים מדינים סוחרים וימשכו”, אך לאחר מכן כתוב שפוטיפר קנה אותו מן הישמעאלים. נחמה הציגה לפנינו מספר מפרשים, ושאלה גם אותנו לדעתנו. זה היה שיעור מרתק.
לא אשכח ימים אלו כחייל. נחמה לייבוביץ בדמותה המיוחדת חיזקה אותנו כחיילים בלימוד התורה.
בברכה, החייל לשעבר
