מי שמאמין לא מפחד
ביום רביעי בצהריים רצה שאול לשחק בגינת השעשועים עם הכדור החדש שהוריו קנו לו.
זהו היום היחיד ששאול פנוי כי ביתר השבוע הוא עסוק בחוגים שונים שאותם נורא אהב.
ירד שאול בשמחה עם הכדור החדש שקיבל ליום ההולדת.
בדרך שיחק שאול עם הכדור, לפתע הכדור התגלגל ושאול רץ אחריו בניסיון לתפוס אותו.
הכדור התגלגל ולא עצר עד ששאול שם לב ששניהם עומדים בתוך מערה חשוכה.
פתאום שמע שאול רעש חזק, הוא הסתובב לכיוון הרעש וגילה שהיציאה חסומה עקב כמה אבנים שנפלו וחסמו את המעבר.
שאול הרים את הכדור ולא ידע איך לצאת מהמערה המפחידה,
שאול חשש מאוד אבל האמונה שלו בה’ היתה חזקה.
הוא התפלל אל ה’ ואמר “תוציא אותי מהמקום החשוך והמפחיד הזה”.
ה’ שמע את תפילת שאול ולפתע הבחין שאול בחור קטן שדרכו נכנס אור השמש. שאול ניסה להכניס את ידו אל החור הקטן .
היה לו מזל גדול ומכונית עברה וראתה יד וקראה לכוחות ההצלה .
כוחות ההצלה הגיעו מהר וניסו בכל מיני דרכים לחלץ אותו לבסוף אחרי מאמצים רבים הצליחו לחלצו מן המערה החסומה .
שאול רץ הביתה אל הוריו וחיבק את אותם חזק.
אמא שלו שאלה אותו “היכן היית? חיפשתי אותך ודאגתי”.
שאול התחיל לספר לה על הנס הגדול שעשה לו הקב”ה ואיך המשיך להאמין למרות שפחד כי זכר את המשפט שההורים שלו תמיד אמרו לו: “מי שמאמין לא מפחד”.
