פעם היתה ילדה ושמה מירי. מירי בת שבע והיא גרה בצרפת עם האחים שלה וההורים, הם טסים לכל מיני ארצות, כי הם מחפשים ארץ לגור בה.
הם טסו ל: רוסיה, ארצות הברית, סין ועוד…..
כעבור כמה חודשים, מירי אמרה להורים שלה: “אני יודעת לאיזו ארץ נטוס, נטוס לארץ ישראל”. היא אמרה: “יש שם אנשים צדיקים, הם מדברים בשפה מכובדת וגם זאת ארץ הקודש!!” אבא ואמא הסכימו שהמשפחה תטוס לארץ ישראל. היא אמרה גם לאחים הקטנים שלה שהם יטוסו והם קפצו מרוב שמחה.
כעבור חצי שעה הגיעו לשדה התעופה ועלו על המטוס. הוא היה בצבעים כחול ולבן כמו דגל ישראל. כעבור שתים עשרה שעות הם נחתו על הקרקע, הטיסה היתה מאוד ארוכה גם הביאו להם שם אוכל ושתיה בזמן הטיסה.
ההורים של מירי קנו בית ובחרו לה בית ספר ללמוד בו. הגיע הלילה ומירי הלכה לישון.
בשבע בבוקר קמה מירי וצעדה לבית הספר. בהתחלה כשהגיעה לבית הספר היא נלחצה אבל בסוף הכל היה בסדר ואפילו היא הכירה חברות. בבית הספר לימדו אותה דברים שהיא בכלל לא ידעה.
כשהיה צלצול להפסקת אוכל ישבה מירי עם החברות וגם שהיה צלצול להפסקה יצאו ביחד לחצר ושיחקו. כשנגמרה ההפסקה היה צלצול לחזור לכיתות, כשהגיעו לכיתה ולימדו אותה לדבר בשפה העברית, זה היה לה קשה מאוד אבל היא הצליחה. החברות בכיתה הביאו לה מתנה בגלל היותה תלמידה חדשה בכיתה. כשחזרה מירי הביתה היא פתחה עם המשפחה שלה את המתנה והיו שם המון ברכות מכל הכיתה. כשמירי ראתה וקראה את הברכות, היא הייתה שמחה, אבל לא רק מזה היא שמחה, הדבר שהיא הכי שמחה ממנו הוא שהיא למדה את השפה העברית. כל יום ויום מירי הלכה לבית הספר ופגשה את החברות ואמרה תודה על הכל!
יום ההולדת של מירי הגיע וההורים של מירי אמרו לבנות בכיתה שעושים למירי מסיבת הפתעה כי יש לה יום הולדת. לבנות היו מלא רעיונות, היום הולדת צריך להיות עוד יומיים, ביום חמישי. כשהגיע יום חמישי כל החברות של מירי הגיעו לבית, כיבו את כל האורות וכשמירי הגיעה לבית כולם צעקו ביחד עם כל החברות: “יום הולדת שמח!”. כל בת הביאה למירי מתנה ומירי היתה שמחה עד עצם היום הזה!
